אינסוף לטוב

אינסוף לבקשות ולתפילות
אינסוף לשאלות...
אינסוף לצלילים ולקולות
אינסוף לחלומות...

אינסוף למשאלות ששוב עולות כשהכול חשוך ,קודר,אפל
ולא ניתן לראות את כל הטוב שעוד נשאר ורק ממתין לנגיעה רכה
את כל הכאב את כל העצב שמחפש כתף קטנה
לפרוק את כל הרגש, התחושה המרה,
להתייסר מהעצבות שמציפה את כל הגוף  את כל הנפש,
ולא נותנת שקט...

אולי מחר , נשכח מכל הרשע, אולי מחר יחזור לכאן הטוב
אבל כעת-אדם חסר כל ישע צריך למצוא רק מישהו לאהוב, להיות קרוב...

מתוך אינסוף געגועים נותר רק זיכרון עמוק
שמחלחל בתוך תוכי ולא נותן לצחוק
ולאהוב ולהרגיש מעט קרוב לכל הטוב שעוד נשאר...
ושוב נזכר...
 באותו הרגע , באותו מקום, שבו נפגשנו אז..
זוכר אותו כמו היום, כמו עכשיו...
עולה בראש אותה תמונה,בה יתומים מכל בושה מכל מחסום ,
זה כמו חלום!...

אולי מחר , נשכח מכל הרשע, אולי מחר יחזור לכאן הטוב
אבל כעת-אדם חסר כל ישע צריך למצוא רק מישהו לאהוב, להיות קרוב...