מוֹתוֹ שֶׁל סוֹכֵן (תודה ליצחק אור על ההקדמה בשירוֹ "דלתות ושממה")

מוֹתוֹ שֶׁל סוֹכֵן 

*

הִתְאַבְּדוּתוֹ. נָא לְדַיֵּק. אוּלַי זֶה הַמַּעֲשֶֹה

שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר מְבִינִים

כִּי חָלַמְנוּ חֲלוֹם

אוֹדוֹתֵינוּ

אוֹדוֹת מְדִינָתֵנוּ

       הֲלֹא בֵּינֵינוּ יֵשׁ לְהוֹדוֹת כִּי הִתְאַבְּדוּת קַלָּה יוֹתֵר

       לְבִצּוּעַ

       מֵהִשְׁתַּנּוּת ... 

*

רבקה ירון

*

מוֹתוֹ שֶׁל סוֹכֵן: שְׁמוֹ שֶׁל מַחֲזֶה מֵאֵת אָרְתוּר מִילֶר, 1949.

תקציר העיקר: וִילִי לוֹמַן, סוֹכֵן, בן 63, בָּטוּחַ שהגשים אֶת

"הַחֲלוֹם הָאָמֶרִיקָאי". אבל הוא טוֹעֶה: מפַטרים אותו. אוֹ-אָז

הוא מבין שרק במותו הוּא יהיה שְׁוֵה-כֶּסֶף לאשתו וילדיו:

בעזרת פוליסַת ביטוח-החיים שלוֹ. לכן, הוא מתאבד.

*

---