מִפְלָסִים

זֶה לֹא הַצֵּל שֶׁדּוֹלֵק אַחֲרֵי זָוִיּוֹת חַדְרִי,    זֶה

גַּם לֹא אוֹתוֹ יֶרַח הַנּוֹבֵל בְּתֹם מוֹלָד חַיַּי

כְּמוֹ מְבַקֵּשׁ לְטַשְׁטֵשׁ קַוֵּי מִתְאֲרַי הַדְּהוּיִים.

                                                               זֶה

אוֹתָם יָמִים הַפּוֹרְצִים לְנֹכַח ֹשָמַיִם קָרִים,

יְמֵי הִלָּה נַטּוּפֵי עֲמִימוּת וְהִגָּיוֹן.             זֹו

אוֹתָהּ תְּחוּשָׁה ֹשֶל נְתִינַת יֶתֶר, תְּשִׁישׁוּת,

תִּסְכּוּל מֵבִיךְ לְהַכְעִיס, הַמַּפְקִיעַ מִמֶּנִּי

כֹּל אֲנִי פְּרָטִי,  כֹּל

סִכּוּי לַמִּפּוּי עַצְמִי,                            שֶׁלִּי.

אֵינִי שׁוֹכַחַת מִנַּיִן בָּאתִי, גַּם               לֹא

מִי אֲנִי וּמִי                                           לֹא

אֶתְיַמֵּר לִהְיוֹת בַּעֲבוּר חֹפֶן חֹם נָזִיל, זָנִיחַ.

זֶה מַה אֲנִי רוֹצָה, צְרִיכָה, 

                                             מְבִינָה.

אֲנִי רוֹצָה לִקְרֹא וְלֶאֱהֹב, לִכְתֹּב וּלְהַרְגִּישׁ, 

                                                  אֲנִי רוֹצָה

לַחְשֹׁק, לְהִתְמַסֵּר, לָגַעַת בִּקְצוֹת יְכוֹלוֹתַי

בְּחֻצְפָּה מְבִישָׁה מִבְּלִי לְהַסְמִיק,    מִבְּלִי

לְתָרֵץ אֶת בְּסִיס תַּאֲוָתִי,           אֲנִי רוֹצָה

אוֹתָךְ, פֹּה וְכָרֶגַע

רוֹטֶטֶת מִתְּשׁוּקָה סְבִיבִי, אִתִּי, בִּי,

                                                      רוֹצָה

לְהִתְמַזֵּג בָּךְ כְּמִקְשָׁה אַחַת.

יוֹדַעַת כַּמָּה אַתְּ מְנַסָּה לִפְרֹץ מַחְסוֹמַיִךְ,

מֻגְבָּלִים כְּכָל שֶׁיִּהְיו,                          מְבִינָה                                

מִפְּנֵי מָה גּוּפְךְ הוֹלֵךְ וֹמִתְמַעֵט, מְפַלֵּס בָּךְ

חֲלוֹמוֹת בְּעָתָה, קוֹרֵאת שְׁתִיקוֹתַיִךְ

הָעוֹטְפוֹת אֶת גּוּפִי כְּצִינוֹק,        גַּם יוֹדַעַת

אֶת מְקוֹמִי, צְרָכַי,אָהַבְתִּי.

גַשְּׁרִי בֵּין הָרִיק הַמַּעֲמִיק, דְעִי