בֻּבּוֹת

בֻּבּוֹת 

*

חוֹשֶׁבֶת עַל דַּלְיָה רָבִיקוֹבִיץ שֶׁ

הָיְתָה לְבֻבָּה מְמֻכֶּנֶת בְּסִבּוֹת שֶׁ

לֹא בִּשְׁלִיטָתָהּ כִּי אִם בִּ

שְׁלִיטָתָם; שֶׁאַחַר כָּך

שָׁבָה לִהְיוֹת בֻּבָּה מְתֻקֶּנֶת

אֲבָל-

אֲבָל עַכְשָׁיו אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל

שִׁלְגִּיָה בֻּבָּתִי וְחוֹשֶׁבֶת עַל

תֵּאַטְרוֹן הַבֻּבּוֹת הַזֶּה הַגָּדוֹל

מִכֻּלָּם

הָא הַבָּנָלִיָּה שֶׁל קִיּוּמֵנוּ וְשֶׁל

דִּמּוּיֵינוּ הַדַּלִּים אוֹתָם אֲנַחְנוּ

דּוֹלִים מִדִּמּוּיִים בְּנֵי אַלְפֵי

שָׁנִים

עַד שֶׁמַגִּיעִים לְתוֹדַעְתֵנוּ דִּמּוּיִים

חֲדָשִׁים וּמֵאַמְּצִים אוֹתָם וְגַם הֵם

מִתְיַשְּׁנִים וְשׁוּב מַתְחִיל גִּלְגּוּל

מְצִיאַת דִּמּוּיִים וְשׁוּב אֲנַחְנוּ

לְמֵדִים שֶׁ

לֹא מַמָּש-מַמָּש בֻּבּוֹת, לֹא מַמָּשׁ

אֲבָל-

שִׁלְגִּיָּה בֻּבָּתִי וְדוֹמֶיהָ נוֹצְרוּ

בְּשֶׁקֶט. אֲנַחְנוּ נוֹצַרְנוּ בִּסְעָרָה

תּוּ לֹא-

הַבָּנָלִיָּה מְנַצָּחָת

*

רבקה ירון

---