שירים

טבור


אורות בקעו מזו האדמה

חרשה

היא תלמיה

במישור האחו קמל העשב

והשאיר חותמו בלעיסת הפרות

ציפור

חגה מעל אבני השפה

על המדרכה נחה

אדום

היה הצבע

מלטף קצוות שיער

הבוחר

לעוף ברוח

ואותו שובל שמלה

נח לרגע

מתמהמה

מלחוש את זו הצינה

שתקפה את העמק

ערב קר .והיו דברים שתמיד רציתי


קשורים בחבל הטבור שלי

ואתה בתוך חיי

מדלג מעלי

השמיים מדברים בעדי

ועכשיו אתה חוזר

חוזר אליי

רצה לקראתך

אוהבת את מה שאתה מביא אתך

ואתה היודע לנתב כעסי

מונעת מעצמי לזעוק

בתוכי

כמה אהבה מרעיף אתה

בי


תגובות

גלי צבי-ויס / כמה אהבה / 04/11/2020 08:47
יום טוב צבי / עם חבל הטבור / 04/11/2020 08:54
רבקה ירון / *** / 04/11/2020 11:58
שמואל כהן / רוצי אליו.. / 04/11/2020 13:30
שמואל כהן / רוצי אליו.. / 04/11/2020 13:30
יצחק אור / ועכשיו אתה חוזר / 04/11/2020 15:16