בְּדִידוּת - לבמת הדיון של נורית

בְּדִידוּת/ש.כֹּהֵן

הַבְּדִידוּת כּוֹאֶבֶת

מֵאָז שֶׁנִּפְרְדוּ.

זוֹכֵר אוֹתָהּ אוֹהֶבֶת,

הַסִּימָנִים שֶׁנֶּעֶלְמוּ.

לְבַד בּוֹהֶה כָּעֵת

מְחַפֵּשׂ אֶת הַסִּבּוֹת,

הַבְּדִידוּת הוֹרֶגֶת

לְשָׁם הוּא לֹא רָצָה,

לָכֵן בִּקֵּשׁ לִמְצֹא

עוֹד אַהֲבָה.

בְּיָד רוֹעֶדֶת

לַאֲתַר הֶכֵּרוּיוֹת נִכְנַס

לְחַפֵּשׂ שָׁם נֶחָמָה.

בֵּין עֶשְׂרוֹת תְּמוּנוֹת דִּלֵּג,

חִפֵּשׂ וְלֹא מָצָא.

כִּי רַק אוֹתָהּ רָצָה,

וְאֶת תְּמוּנָתָהּ חִפֵּשׂ,

לֹא, הוּא לֹא טִפֵּשׁ.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נָשִׁים

בָּאֲתָר שָׁם נִמְצָאוֹת,

וְכֻלָּן כָּמוֹהוּ שָׁם

הֵן בּוֹדְדוֹת.

הוּא הֶאֱמִין שֶׁרַק

אוֹתוֹ רוֹצוֹת,

וּכְשֶׁלֹּא רָאָה אֶת תְּמוּנָתָהּ,

בְּלִבּוֹ חָשַׁב,

שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ תִּקְוָה,

כִּי הַבְּדִידוּת

אוֹתוֹ עַכְשָׁו חוֹבֶקֶת,

אַךְ בְּלִבּוֹ תְּפִלָּה.

15.1.2020

"מעולם לא העליתי על דעתי כי רבים כל כך יכולים לסבול בדידות כזאת בצפיפות כה רבה." (יהושע קנז)