מריה-המשך

הרחבה במפלס התחתון קושטה כדת וכדין. מערכת הגברה

כהלכתה גויסה, התקליטים נוגנו בפינה בניצוחו של גבי, נכה

צה”ל קטוע רגל שהיה המומחה מספר אחת למוזיקה במעונות.

על שולחנות התקרובת נחו בעיקר מתאבנים ובקבוקי יין שנקנו

בסילוואן.

כדרכן של מסיבות סטודנטים מעין אלה הפכה מסיבת יום

ההולדת למסיבת ריקודים. לרחבה התחתונה נקבצו ובאו מוזמנים

ושאינם מוזמנים. הצפיפות הייתה רבה והמוזיקה נשמעה למרחוק.

לקראת חצות חש מתי ששתה לא מעט, כי האוויר מחניק וברצונו

לשאוף אוויר צח. משלא מצא את אתי, שאותה הזמין כבת זוגו

ליום ההולדת, יצא לבד להלך מעט מסביב. בשובו הבחין ליד

הדלת במריה. לא ניתן היה לטעות בה, בהליכתה הזקופה ובשערה

השחור.

מתי פתח לעברה את הדלת ושאל, “היכן מתנת יום ההולדת

שלי?”

מריה נסבה לעברו, ושפתיה האדומות כדם נצמדו לשפתיו

לנשיקה ארוכה. מתי חיבקהּ, הצמידהּ לגופו, נרגש, חש את טעם

היין ואת גופה המתפתל ונצמד לגופו.

---המשך יבוא---