תומר קליין זרקור 31.11.2020
יותר מכל היה רוצה להיות חופשי כדולפין. ובינתיים לשחות בים המילים, לכתוב שירה ומעט גם פרוזה.
זהו תומר קליין מ"דרך המילים." נעים להכיר.
-------------------------------------------------------------------------
1-ספר על עצמך, קורותיך.
שמי תומר קליין אני בן 43 נשוי לדורית ואב לשיר ויואב. מתגורר בחיפה מזה 13 שנים, במקור מעכו. אני מהנדס כימיה במקצועי, מזה שבע שנים אני עצמאי, עוסק בפרויקטים של התפלה וטיפול במים ושפכים
2-מתי ואיך התחלת לכתוב?
התחלתי בגיל 18 בערך, אחותי הוציאה ספר שירים ( היא הייתה בת 15 בערך ) וחשבתי שכדאי גם לי, בצבא המשכתי עם זה בשמירות וככה זה התפתח.
3-האם אתה כותב רק שירה ואם כן מדוע רק שירה.
בעיקר שירה אבל גם מעט פרוזה, התחלתי לא מזמן סדנת פרוזה כדיל נסות לפתח גם תחום זה.
4-האם המקצוע שלך משפיע על כתיבתך ובאיזה אופן.
משפיע בעיקר בהכנסה של אלמנטים מדעיים לתוך השירה וגם שמים הוא מוטיב חזק אצלי.
5-איזה משורר/ת אתה אוהב במיוחד.
עמיחי, אלתרמן, רחל.
6-כיצד אתה מקרב אל עצמך את ההשראה?
בעיקר פוקח עיניים ואוזניים וקריאת הרבה שירה.
7-איך שיר נולד אצלך ובאילו שעות בעיקר.
אין שעות קבועות ואין משהו קבוע זה פשוט מתחיל מאיזה משט שנתפס לי בראש .
8-עכשיו עומד לצאת ספר שירה נוסף משלך-ספר עליו וציין את התחושות בהוצאת ספר.
זה ספר שלישי שלי. חזרתי לכתוב לפני 3 שנים אחרי הפסקה של כמה שנים וידעתי שאני רוצה להוציא עוד ספר. הפעם גם עשיתי עריכה ממש רצינית בניגוד לפעמים הקודמות וזה ניכר בספר.
9-אם לא היית אדם מה היית רוצה להיות?
אולי דולפין. נראה לי שזו חיה מאוד חופשיה.
10-מהו החלום הגדול ביותר שלך?
האמת שדיי הגשמתי את כל החלומות שלי אבל אם יש משהו אחד זה להוציא דווקא ספר פרוזה.
11-בחר 5 יצירות האהובות עליך במיוחד ונמק מדוע בחרת דווקא בהן.
כל השירים מהספר החדש" מאובנים שהוחתמו בנפש"
ספקטרום
בַּקָּצֶה, הָאוֹר הַנִּרְאֶה
נִשְׂרָף בְּאוּלְטְרָה סָגֹל,
מְנַצְנֵץ עַל עוֹרִי כִּמְנוֹרַת לַבָּה.
בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי אֲנִי לוֹכֵד
אֶת הַזְּמַן בְּאִינְפְרָה אָדֹם,
מֵזִיז אֶת הָעוֹלָם בְּשַׁלָּט רָחוֹק,
כַּפְתּוֹרַי שְׁחוּקִים עַד עַצְבוּת.
וּבֵינֵיהֶם וּלְאֹרֶךְ הַסְּפֶּקְטְרוּם
מוֹצֵא אֲנִי צִבְעוֹנִיּוֹת
הַשְּׁמוּרָה לַחוֹלְמִים.
זה שיר שמראה איך אפשר לקחת נושא מדעי ולכתוב אותו כמו שיר
מחשבות
עֲנָנִים אֲפֹרִים בְּגֶרְמַנְיָה
מְכַסִּים אֶת הַלֵּב בִּדְמָעוֹת,
נָעִים עִם רוּחוֹת הַצָּפוֹן שֶׁל הַנֶּפֶשׁ
כְּמוֹ רַכְּבוֹת מַשָּׂא לְאוֹשְׁוִיץ.
וַאֲנִי כָּאן, שׁוֹמֵעַ זְעָקוֹת
מִבַּעַד לְרַחֲשֵׁי הָעוֹלָם,
רוֹאֶה אֲבָנִים מֻטְמָעוֹת בָּרְחוֹבוֹת
כְּצַלָּקוֹת בַּבָּשָׂר.
לִפֹּל וְלִזְכֹּר.
אבני נגף
שֶׁמֶשׁ שַׁקְרָנִית בִּרְחוֹבוֹת לַיְפְּצִיג,
וְהַדָּם קוֹפֵא נֹכַח אֵימַת הַזִּכָּרוֹן.
אַבְנֵי נֶגֶף נִטְמָאוֹת לְאַט בָּאֲדָמָה
כְּמוֹ הַמֵּתִים, שֶׁקּוֹלָם לֹא נִשְׁמַע.
וְרַק קִרְקוּשׁ כְּלֵי הָעֲבוֹדָה
חוֹתֵךְ אֶת הַדְּמָמָה,
מַזְכִּיר לִי שֶׁאֲנַחְנוּ בַּחַיִּים.
שני שירים שכתבתי בגרמניה כשנסעתי להשתתף בטקס הנחת אבני נגף לזכר משפחתה של סבתא שלי שנספו בשואה
אנציקלופדיות
פַּעַם, בַּיַּלְדוּת,
הָיִיתִי קוֹרֵא אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת,
סוֹרֵק פֶּרֶק־פֶּרֶק, מִלָּה־מִלָּה,
גּוֹמֵעַ בִּלְגִימוֹת מְדוּדוֹת
אֶת הַמֶּרְחָק
בֵּינִי וּבֵין הָעוֹלָם.
בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם הָיִיתִי מְצַפֶּה
לְמַהֲדוּרַת הַהַרְחָבָה,
כְּמוֹ לַאֲפִיקוֹמָן בְּפֶסַח,
כְּמוֹ לְהַפְתָּעָה,
שֶׁרַק כְּמֵהָה לְהִפָּתַח וּלְגַלּוֹת צְפוּנוֹתֶיהָ.
וְהַיּוֹם, כְּשֶׁאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת כְּבָר נִכְחֲדוּ מֵהָעוֹלָם
)כְּדִינוֹזָאוּרִים בִּכְרִיכָה קָשָׁה
שֶׁקַּשְׂקַשֵּׂיהֶם בַּמִּרְקָם הַמְּיֻחָד
שֶׁל "בְּרִיטָנִיקָה לַנֹּעַר"(,
אֲנִי מוֹצֵא נֶחָמָה פּוּרְתָּא בְּוִיקִיפֶּדְיָה.
אַךְ עֲדַיִן חוֹלֵם בַּלֵּילוֹת
עַל רֵיחַ הַנְּיָר הַמְּמֻלָּל בְּאֶצְבְּעוֹתַי,
אוֹחֵז בַּזִּכְרוֹנוֹת כִּבְקַרְנוֹת מִזְבֵּחַ.
כדי להיות משורר
כְּדֵי לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר
צָרִיךְ לִהְיוֹת קְצָת מְשֻׁגָּע,
לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם בְּמִשְׁקָפַיִם וְרֻדִּים
אוֹ שְׁחֹרִים אוֹ דֶּרֶךְ זְגוּגִיּוֹת כְּפוּלוֹת,
וְרֻדְּשְׁחֹרוֹת,
לְדַיֵּק אֶת הַמֻּפְשָׁט וְלִמְצאֹ מֻרְכָּבוּת בַּפַּשְׁטוּת,
לֶאֱחֹז בְּטִפּוֹת, בְּאֵשׁ וּבְרוּחַ,
לִהְיוֹת נָטוּעַ בָּאֲדָמָה אֲבָל עִם רֹאשׁ בָּעֲנָנִים,
לְזַהוֹת הַשְׁרָאָה וְלִסְפֹּר מִלִּים,
לִבְלֹעַ הַפְרָעוֹת בְּבִיס אֶחָד,
לִלְגֹּם אֶת תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת יַרְקוּת הַדֶּשֶׁא
בִּגְמִיעוֹת מְסֻגְנָנוֹת,
לִמְצאֹ אֱמֶת בַּשְּׁקָרִים הָעַצְמִיִּים,
לִכתְּבֹ
אֶת הֶמְיוֹת הַלֵּב בַּצִּפָּרְנַיִם
כְּדֵי לֹא לְאַבֵּד.
שיר שמראה מה זה להיות משורר בעייני
חושב שזה שיר שבאמת מתאר אותי
