פורים בירושלים - חלק ג'

התחלתי לקרוא בספר ומייד נשאבתי לתוכו ושקעתי בעולם

המופלא המתואר בו. אט אט שכחתי )כך חשבתי( מצרותיי.

איני יודע מתי נרדמתי, אך משפקחתי את עיניי חשבתי שגבורתי

ניעורה לחלום לילה רטוב במיוחד; מולי עמדה עירומה כביום

היוולדה לא אחרת מאשר רבקה החתולה המקנטרת.

הייתי בטוח שאני חולם ושמדד שרביטי המתקשה מציג בפניי

חזון לילה מעורר במיוחד. ניסיתי להתהפך לצד השני וליתן פניי

בקיר כאשר שמעתי את צקצוקי הלשון )ולא בחלום(. “נו, נו, לא רק

שמתפלח למסיבות, אלא גם גוזל את מיטתי...”

חשבתי שאני שרוי בחלום רע שנמשך ונמשך. קמתי בבהלה,

כמעט הופך את הנרות רק כדי לשמוע, “נו, וגם תשרוף לי את

החדר”.

התגלה לי שמכל המקומות בעולם נשלחתי דווקא לדירת רבקה.

ואני אנה אני בא?! לא ידעתי את נפשי. מנגד עמדה מעליי רבקה

עירומה, נהדרת, בוהקת באור הנרות המקנה לגופה צבע זהב כְחּולות

מדבר עם זריחה. שערה השחור שהיה נתון בסרט קודם לכן שוחרר,

ירד גולש מעבר לכתפיה. שדיה הנפלאים, המשוחררים מהסוודר, היו

מסד ופסגות, מלאי הוד. פטמותיה אדומות וגדולות.

עיניי ירדו לבטנה ומשם למעיין הפלאות, שער ערוותה השחור

נצץ וריצד עם תנודות אור הנרות וגילה לי ששבה מרחצה. היא

עמדה מולי בחוסר אכפתיות ולאחר מכן ניגשה לארון, התכופפה

לשידה וגילתה לעיניי הרעבות תאומי ישבן מוצקים ורבי רושם,

שלפה מגבת גדולה, התעטפה בה וכך ניגשה למיטה והתריסה,

“לפחות תיתן לי מקום במיטתי שלי?”

----המשך יבוא---

מתוך ספרי החדש "סמטאות אהבה ותשוקה"