דמעות רחוב

.

עליזה יקרה, יקרה, 

סלחי לי אִם תגובתי מגומגמת! אני מתנסה כאן באתר שהתחדש, ונראה נפלא -

אבל: מונע ממני לראות שוב אֶת שירךְ, אותו קראתי מספר פעמים.

אז ככה:

התיאור שלך - אני מכירה כמוהָ. תיארתְּ אותה באהבה.

החסד. החסד שהענקתְּ לָהּ. הרכּוּת שלךְ כלפיה. 

זאת אַתְּ.

אהבתי מאוד-מאוד-מאוד.

תודה רבה-רבה!, עליזה יקרה, חברה יקרה.

שלךְ, 

רבקה

---

איזה רוך

לנפש פצועה

תבורכי!

כל כך מעט צריך כדי להכניס קצת אור אל הלב.

כל שהיית צריכה כדי להאיר לבה של הומלסית,

שישבה על הספסל ברחוב

ליד עגלה שבורת אופן שמכיל את כל רכושה, 

זה לשבת לידה לחפון את ידה המקומטת

ולהקשיב.

לרגע הצלחת להפיג את בדידותה

זכית עליזה יקרה

זכית לתת רגע של חום אנושי

להומלסית בודדה.

להקשיב

ההתייחסות הזו מורה על אישיותך הנעלה, ועל אהבת האדם.

לחיי אנשים כמוך-אדם 

חזק ומרגש - את פוגשת בספסל הרחוב הומלסית , רחמיך נכמרו עליה ואת מאירה את ליבה, כי האדם הוא עץ השדה. תודה רבה לך עליזה היקרה, ערב טוב ונעים לך, כך ירבו כמותך.