בֶּהָלַת הַצָּב (כַּעֲבֹר שְׁמוֹנֶה שָׁנִים).2.

רבקה היקרה.

 כמו תמיד- אני נהנית מחדש לקרוא את שירייך היפים והמיוחדים,

 אוהבת את סגנון הכתיבה והתוכן.

 ברוכה תהיי תמיד יחד עם יקירייך.

 באהבה רבה

 אהובה.

כואב עד עצם היום

לצעוק יקרה, לצעוק

לבייל מכתבי הלב

הלוואי שיכולתי לצעוק...

תודה! תודה רבה-רבה!, יצחק יקר, רגיש, מבין. 

שלךָ, תמיד, 

רבקה

---

סיפורי זכרונות שכאלה,,מתקופה אחרת ,,,מרגש 

חיבוק רבקה׳לה  :)) 

...

האם רק את הפצע?

אוי איזה זיכרון פנומינלי לך ואני מתענגת על 

כל מילה אפילו הכואבת, 

את פשוט תובעת את המילים בצבעים רבים והכל הופך צבעוני וחי כל כך חי.

ערב נעים אהובה

המשפט הזה ריגש אותי מאוד. 

ההסתר. להיות גיבורה ולא לבכות גם כשדם ניגר בלי הפסקה.

(קצת התאכזבתי שאין לך דם כחול, אבל לא משנה...)

אותו הסתר רגשי ממשיך הלאה עם כל הכאבים הנוראיים והמוגלה שנוצרה; כשאת מסתירה הכל מתחת לכובע. אקט ופעולה שמורים על אישיותך המיוחדת עוד כילדה. ואבא...אוי, התאהבתי בו.

כל כך יפה דימוי הצב המסתתר מתחת לשריון. 

יפהפה הסיפור-שיר הזה ומרגש! 

והכי מרגש שאת פה! וכתבת! ואני בטוחה שביום ששי כבר תשכחי שהיה אתר אחר. 

גליתי יקירתי, 

ברשותךְ, בעיות שאני נתקלת בהן:

משום-מה, עלַי למלא שוב ושוב אֶת פתק הכניסה (דוא"ל + סיסמה) 

כל אימת שאני רוצה להיכנס לאתר;

לא מצליחה למצוא איך/איפה להיכנס לחשבון ע"מ לתקן שגיאות

הקלדה; 

אין לי איך למצוא איירונים/אמוטיקונים לכותרת התגובות;

יש עוד, שכרגע איני זוכרת.

ו-

הממ. במצבי, להגיע ל-Henry זה בערך כמו להגיע לירח...

אודה לךְ מאוד-מאוד אִם אַתְּ תוכלי למסור לוֹ. בטוח ניתן לפתור!

חוץ מזה, 

כדברייךְ: 

האתר נפלא! רץ, ידידותי מאוד-מאוד למשתמש. 

אתאקלם!

...

ועוד, ועוד. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ!!

שלךְ לנצח, 

רבקה

---

.

גליתי יקירתי, 

סליחה על הניג'וז, אבל - 

מפריע לי מאוד-מאוד המראֶה התחרותי של האתר: 

כמה צפיות, כמה תגובות - והכול בגדול מאוד-מאוד. 

מי שרוצה לרַמוֹת אֶת המונֶה/ים, כל שעליו לעשות הוא - 

להיכנס כמה וכמה פעמים לעצמו, לטקסט שלועצמו.

מי שהוגן אולַי ימצא עצמו לא-פופוּלָרי...

אולַי בכל זאת יש דרך להשיב לאתר אֶת מראהוּ הידידותי?

בתקווה שכן, שאפשר,

שלךְ, על אף הכול, 

רבקה

---

איזה סיפור! אילו תעצומות רוח ראיתי אצלך כילדה להסתיר זאת, להיות כצב עם השריון שלו. עונג לקריאה כל החוויות האלה ונקודת המבט הייחודית שלך 

לעוד ילדה תפרים בשפה וכמה זה כואב כשאת קופצת לגובה ומסכמת בסביבות מקסימה 

רבקה יקרה !

וכול הסיפור מתחיל בשל קפיצה...איך פיקששת...

ניכר שהיית ילדה שובבונת...

תודה רבה רבה,

על שאת חולקת איתנו את זיכרונות ילדותך

העתירה מחוויות, גם אם לעתים הן כואבות...

ערב טוב חברה וסופ"ש שקט

שלך עליזה.

וַאֲנִי נוֹשֶׁכֶת וְצוֹעֶקֶת: Mierda!

בְּלִי-סוֹף-יָמִים-

עַד שֶׁהַפֶּצַע מִתְנַקֶּה מִכַּמֻּיּוֹת אַדִּירוֹת שֶׁל

מֻגְלָה

- כִּי מֵרֹב נְשִׁיכוֹת לֹא אִפְשַׁרְתִּי תֶּפֶר נָקִי

זכרון ילדות מדמם,

ונדר נדרת לא לבכות.

פבליטו ואלברטו

אם רגשי אשמה,

ואת לתיה רוסיטה מספרת

שאת במצב נהדר.

רק הצב טמן ראשו

בשריונו..

נפלא הפרק הזה של זכרונות ילדות,

הפצע חלף עבר לו , הזיכרון נשאר.

תודה רבקה יקרה על השיתוף עם עוד פרק

מתקופת ילדותך.

סופ"ש נעים

שמוליק