מָה הַגּוּף יוֹדֵעַ

אותו אחד  

ממש לא נרדם  

מעיר ומאיר גופך 

לטוב או לרע  

יפה ההקדשה ליקי שלנו   

אוהבת מלא שבת טובה

ככל שמתבגרים זיכורונת הילדות עזים עוד יותר. ואת נוגעת בזמן החולף, ובשיעור שאנו עוברים כאן בעולם הזה. אנו עצמנו אולי שוכחים אך הגוף זוכר גם זוכר. נוצר עמו סוד המתגלה אט אט. מרגש שירך. 

שהוא גם חלק מגופי ככלות הכל. איך אפשר לנהל דיאלוג עם הגוף הסורר הזה

החכם ןהממזרי המבקש לשלוט בך ולהדיח אותך מהעינוגים שאהבת

המאבק בין הגוף לנשמה

מתבטא בזיכרונות

בחלומות ובגעגוע.

עם השנים המאבק זה

רק הולך ומחריף.

הנפש להבין אינה רוצה

כיצד הגוף כאן השתנה,

והמציאות כל כך שונה

מחלומות וזיכרונות

הנמצאים בתוך הנשמה..

תודה רבקה יקרה על שיר נפלא המתייחס לשינויי הגוף

בעוד החלומות והגעגועים רק מתגברים. ההקדשה ליקי שלנו אכן ראויה.

שבת שלום

שמוליק

לחוש תמיד להיות קשובים ואת את הסוד הרדמת 

התעוררי חברה לך היכולת ורק לך .אוהבת אותך הרבה פתחי את הסוד הוא טמון בך .שבת שלום

סוד פנימי היה קיים בך דווקא בראשית חייך, וגם עתה הוא מתעורר וחי במלואו. 

לחיים טובים-אדם

בגידת הגוף לא תמית את הילד שבתוכנו, זה היודע את הסוד הגדול

קר בחוץ קר בפנים את ספונה בתוכך

ואז עולים הזכרונות,

זכרונות מכל תקופה בחיים - לפעמים נעימים ומצחיקים

לפעמים כואבים...

וגם הגוף זוכר, והזכרונות לא תמיד נעימים

הזכרונות לפעמים מכאיבים - אלו כאבים ישנים

שנמהלים בכאבים חדשים.

תכונה מוזרה לו לגוף ולתאיו - הם אוגרים זכרונות

ודווקא את אלו שרוצים לשכוח.

רבקתי אהובה,

אנחנו לא יכולים לשלוט בזכרונות

מדהים איך תאי גוף שמתים - מותירים את הזכרונות

לתאים החדשים שנוצרים.

ולי יש זיכרון חי ונעים

וזו האהבה שלי אליך

ואני יודעת גם את אהבתך אותי.

חיבוק ונשיקה

נורית

פֶּתַע צָצִים אַף זִכְרוֹנוֹת יַנְקוּת-

אוּלַי רֶפְלֶקְס הַגִּיל וְהַכְּמִיהָה.

והתובנה שבשתי שורות אלה, עצומה!

המון תודה על השיר ועל ההקדשה, ריגשת אותי מאוד מאוד,

רבקה יקרה ואהובה 

.

(חייבת, חייבת לומר לךָ שֶׁ-) 

הסונֶטָה היא ניסיון להודות לךָ על כל מה שאתה מעניק לי מאז

נכנסתי לאתר. 

אסביר אֶת עצמי: 

...אין לי דרך אחרת להודות לךָ. 

אתה מבין? 

לכן,

שימחתָּ אותי מאוד-מאוד - ריגשתָ אותי מאוד-מאוד בתגובתךָ

לי. 

תודה ענקית לךָ!, יקי יקר, יקר. 

אוהבת אותךָ, מאוד-מאוד, 

שלךָ, תמיד שלךָ,

רבקה

---

רבקה יקרה !

לגוף רזים משלו,

הוא מגלה אותם בקצב שלו.

הטבע מטביע חותמו על גוף האדם,

אין לברוח מכך,

עלינו לקבל הכול באהבה

למרות הכאב והקושי הרב.

לאחרונה מוצאת עצמי מגלה נשכחות

לומדת להתמודד כחלק מהחיים

עם שעון החול המתקתק...

תודה לשירתך חברה

ולהקדשתך לחברנו יקי

ברוכה תהיי.

שבת עוטפת בחום

שלך עליזה.