דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם... (לְבָמַת הַדִּיּוּן שֶׁל נוּרִית ליברמן)

זו דרכנו הידועה

ולכן

דע מאין אתה בא ולהיכן אתה ,אתה הולך

נברך את ההולכים

אלה החיים

והסוף צפוי וידוע

תודה רבקה לשיר מאלף

.

"נברךְ אֶת ההולכים" - ואצלי עולה ה- 

Ave, Caesar, morituri te salutant - 

כֵּן. 

תודה רבה-רבה על תגובה שהיא מכה הולמת!, יצחק יקר,

יקר. 

שלךָ, תמיד, 

רבקה

---

נ"ב: 

אנא, תעביר/תעלה אֶת שיריךָ בשחור! לא יכולתי 

לקרוא אֶת השיר שהעליתָ היום. <לב>

---

מצטער

אינני יודע אף כיצד נצבע השיר....

.

גם לי קורה... 

פתאום ההקדשות מופיעות באדם בהיר. 

פניתי  ה ר ב ה  פעמים להנרי וליקי. 

אולַי הפעם אַתָּה תברר? 

כך או אחרת, 

תודה רבה על ההתייחסוּת!

שלךָ, 

רבקה

---

כמה מלים טובות לאפס

חבר מיוחד במשפחת המספרים

משכנו באמצע, כך היה הוא לנכס

המבדיל בין שלילי לחיוביים

האפס חבר טוב לאין סוף

לשניהם פרוש מעט סתום

הראשון גדול ממספר הגרגרים על החוף

וזה שמולו מן כלום שכזה

שום כלום

חברו האין סוף והאפס

לבלבל דעתו של אדם

חשבון הוא יודע וכמה כסף

מהמופשט יברח, רק תנו לו סולם

כך אפליג בים המחשבה

אגיע לארץ לא נודעת

בה מספרים יש במעגל

האפס אוחז בשולי המעיל

של חברו האין סופי

כמה טוב זה בזה לגעת

תודה לך רבקה

.

האמת היא שהספקתי לקרוא אֶת שירךָ במייל, לִפְנֵי שקראתי

אֶת השיר שהעליתָ היום לאתר. 

שניהם קשורים. 

העגמומיוּת של האדם החושב. 

הכאב של האדם המבין, המכיל מציאוּת. 

תודה רבה-רבה על שירךָ כאן ועל שירךָ אצלי!, גדי יקר, 

יקר. 

ותודה רבה-גדולה על תגובתךָ כאן!

שלךָ, תמיד,

רבקה

---

את חוכמת החיים המתומצתת והנכונה ביותר רשמת בלטינית שכולה תבונה. ואת תוהה האם השכלת לדעת זאת. להכיר באפסותנו, בעובדה שאנו כה ארעיים כאן על פני כדור הארץ הזה.

.

ת-ו-ד-ה!!

תודה רבה-רבה-רבה על דברייךְ! 

אבל - הסָפֵק שלי הוא אמיתי. חַיַּי לא היו דְּבַשׁ. לא. 

ועם השנים הספקוֹת עולים...

*

הסבר מתאים, קטן: 

הקפדתי לכתוב בלטינית כי נוהגים לייחס כל דבר-חוכמה 

לשלמה המלךְ - 

- ומה לעשות: עם כל הכבוד לו (והוא ראוי לכבוד), לא כל

דבר-חוכמה נאמר/נכתב על ידוֹ.  

תודה רבה-רבה-רבה!, גליתי יקירתי. 

הענקתְּ לי הרגשה טובה. טובה מאוד.

שלךְ תמיד, תמיד, 

רבקה

---

וכי למה דרכנו ידוע מראש ?

וכי יכולנו ליצור חיים אחרים בלי החלטתו של הבורא

יד הגורל או ניסים הייתי אומרת 

אפסותנו את אומרת ואכן קטנים אנו 

צריכה מחשבה לזה הנושא תודה אהובה 

.

ב"דרכנו ידועה מראש" התכוונתי ל"דרך-כל-בשר": 

איך הסביר החכם לאלכסנדר מוכדון? 

"אדם נולד, סובל וָמת." 

אני מצטערת מאוד: כנראה, עוררתי בךְ מחשבוֹת נוגוֹת - 

- ואַתְּ עכשיו בימים של הרהורים, לפי שירךְ האחרון. 

תודה רבה-רבה על דברייךְ הכֵּנִים!, אלה לי אהובה, יקרה.

שלךְ, תמיד,

רבקה

---

קצרים חיינו על פני כדור הארץ הזה, ומוטב שנשכיל לנצל כל רגע. האם אנו עושים זאת, זו כבר שאלה אחרת בתכלית ונראה כי במרבית הפעמים התשובה עליה היא שלילית.

למיצוי מלא-אדם

.

תודה רבה-רבה על תגובתךָ הישירה!, אדם יקר, יקר.

שלךָ, 

רבקה

---

חכמה מקודמתה  

כי זו האמת כולה  

ובאמת מי אנו  

מה עשינו  

מה גרם לנו היום הזה להיותנו  

שאלות למכביר  

אהובה ויקרה שלי 

.

הא אורנה יקרה, יקרה, אהובה וייחודית כל כךְ. 

תגובתךְ מתאימה לי, ללִבִּי, לראשי, לי כאדם.  

ואני מודה לךְ עליהָ -

אין לךְ מושג כמה אני מודה לךְ!

כי יש בָּהּ תֹּם. וכאב. ויֵדַע נוגה.  

תודה רבה-רבה לךְ מקרב לב!

שלךְ, תמיד-תמיד שלךְ, 

רבקה

---

אפסותו של האדם

כי מן העפר בא

ואל העפר ישוב,

ובין הזמנים חיפש

רק משמעות,

ואמר אז קוהלת

החכם באדם

הבל הבלים הכל הבל

ויוסיף דעת יוסיף מכאוב

אולי באמת כדאי כבר לא לדעת..

תודה רבקה יקרה על השיר הנהדר  המחדד את אפסותו וסופיותו של האדם.

שבוע  טוב

שמוליק

.

לא להיעלב, טוב? אבל -

...דווקא כדי לִמְנֹעַ משפט כמו זה שכתבתָּ בראש-תגובתךָ

כתבתי אֶת שכתבתי בלָטִינִית... 

:))

מקבלת אֶת "יוסיף דעת יוסיף מכאוב", כי אכן, שייך לאשר

כתבתי, והוא, אכן, של קהלת. 

תודה רבה-רבה על תגובתךָ הרחבה!, שמואל יקר, יקר. 

שלךָ, 

רבקה

---

הזכרת לי רבקתי משפט אחר

Ave caesar, morituri te salutant

הריעו ולא ממש ידעו, לא ידעו מהי המלחמה ואם יחזרו ממנה.

את אומרת שחוסר הידע הוא מקדמת דנא

כמו שכתוב במשלי, "שלשה המה נפלאו ממני וארבע לא ידעתים

דרך נשר בשמים דרך נחש על צור דרך אניה בלב ים -

ודרך גבר בעלמה."

אבל כל הידע הזה על חוסר הידע מן המקורות

לא נותן לך תשובה אישית מאד

האם ידעת לנצל נכון את רגעי החיים שניתנו לך

והאם הם הכינו אותך לקראת  הסוף

כי הרי הסוף ידוע

אבל איך לקבל אותו...

.

.Wow

אֶת ה-Ave Caesar כתבתי אתמול בתגובה לשיר של שמואל, אִם 

אני לא טועה. 

אִם לומר אמת, נדמה לי שאותם גלדיאטורים היו מוכנים למותם

יותר מכלל בני אדם - יותר ממני, ברור לי. סיכוייהם לשרוד 

היו מעטים, וכו' וגו'. 

אבל לענייננו, משהו אישי-פרטי: 

אֲבִי חלה בסרטן והוא ידע מתַי הסוף. אצלו התהליך ארך קרוב

לשמונה שנים. כשעוד היה על רגליו, בביקור אצלי-אצלנו (ליאל

עוד היה קטן, אורנת כבר הייתה חיילת), אמר לי: 

"יָאיָא, אצלי הַמִּזְוָדוֹת כבר מוכנוֹת."  

אני כמעט בכיתי. אבל התאפקתי: הבנתי שהוא זקוק לידיעה 

שגם אֲנִי מוכנה למותוֹ.

ובכן, 

אני מקווה לקבל אֶת מוֹתי כפי שעשה אֲבִי. 

אצלי קצת יותר קשה, כי הוא ידע שאחריו השאיר בַּת ושני 

נכדים (ויתי התאבדה ארבע שנים לפנֵי כן), בעוד אני יודעת 

שאחרַי - אין זכר למשפחה הגרעינית שהייתה לי. ואולַי אֵין 

זכר למשפחה שאני עצמי הקמתי. ובכל זאת: 

כרגע, כאן-ו-עכשיו, גם אצלי הַמִּזְוָדוֹת מוכנות. 

תודה רבה-רבה על תגובתךְ, נוריתי יקירתי. תודה רבה

על ידידוּתךְ, בלעדיה היה לי קשה בהרבה לחיוֹת רגעים כאלה. 

שלךְ, אוהבת אותךְ מאוד-מאוד,

רבקה

---

אין לי שום בעיה עם הסוף, רבקהלה. זה מה יש וממילא לא נדע כלום- אלא אם כן, וזה לא יהיה מן הסתם- נוכח אחרת. אז בואי נמשיך לכתב שירים על נקודות אמצע החיים שלנו. אהבתי את השיר ואת ההתייחסות לאדם כה יקר  כמו שמוליק שלנו.

.

<חיוך> 

אני מבינה מדבריךָ שאתה בעד ה-Carpe diem - וזהו.

מקנאה בךָ. <חיוך> 

גם לי אין בעיה עם הסוף, האמת. אלא מה - אולַי (אולַי) אני 

"נפש מיוסרת", כמו שאומרים באֶלֶגָנְטיוּת. לא כאן המקום 

למסירת פרטים אישיים מאוד (הנה, קראתָ אֶת תגובתי לשמואל), 

כך ש- רק זאת, ובהתייחס ל-Carpe diem:

בחשבון של ניצול/חיבוק אֶת היום, ברור לי שמצבי היום אומר:

"לא, לא ניצלתי/חיבקתי אותו דַּי."

שאלה, לא-סתם מתוך סקרנות: 

מה אהבתָּ בהתייחסוּת שלי "לאדם כה יקר כמו שמוליק שלנו"?

תודה רבה על תגובתךָ!, אודי יקר, יקר. אפשרתָּ לי/לנו התייחסוּת

אישית. <חיוך>

שלךָ, 

רבקה

---

שאלות כנות את שואלת לגבי עצמך בעיקר, נראה כי החכמה הזו ידועה לכולם אך ליישם אותה קשה יותר 

.

אכן... 

קל מאוד לנפנף בדברֵי חוכמה שהיו לסתם-סיסמאות, חסרוֹת

תוכן, בעצם. 

לרדת לעומקם, לעשות משהו בנדון - סיפור אחר. 

תודה רבה-רבה על תגובתךָ!, יום טוב יקר, יקר.

שלךָ, 

רבקה

---

.

אֲנִי שואלת אֶת עצמי. לגבי הזולת - כל אחד יודע לעצמו. 

אהבתי אֶת גישתךָ הישירה. <חיוך>. 

תודה רבה-רבה!, יקי יקר, יקר. 

שלךָ, תמיד שלךָ, 

רבקה

---

.

לאן הולכים - הממ. נעלמים. 

הרהורים נוגים, נכון. 

תודה רבה-רבה על תגובה תמציתית ואמיתית!, צביקה יקר,

יקר. 

שלךָ, 

רבקה

---

רבקה יקרה !

לכל הבריות מכסת חיים,

היא תפוג במועדה,

הולך האדם כדרך כול בשר,

אין בנמצא סופים אחרים.

נתיצב כול שחר,

נחבוק גופנו,

ניהנה מהקיים,

וטוב שכך...

תודה רבה רבה לגדולת שירתך חברה יקרה

מילים ננעצות כדורבנות.

בוקר מבשר בטוב

שלך תמיד

עליזה.

.

אה. איזו תגובה מרנינת לב!

כֵּן! כֵּן! 

זֹאת המשמעוּת של Carpe diem. 

תודה רבה-רבה לךְ!, עליזה יקרה כל כךְ, על תגובתךְ לשיר. 

המשךְ יום מאיר ומחייךְ לךְ, 

אוהבת אותךְ, מאוד, 

ומעריכה אותךְ מאוד,

שלךְ, 

רבקה

---

תובנות חזקות - כמו כל יצור אחר האדם הוא אפסי, גורלו קבוע מראש וזה כואב. מה שחשוב מכל דבר אחר האם ידעתי לנצל את יומי, לאהוב אותו. במילים אחרות: מה שחשוב הוא שיש לאדם משמעות בחייו. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ונעים. את בהחלט מעלה סוגיות מעמיקות ומעוררות מחשבות.