אֲבוּדָה

כל כך נכון אמרת את זה

המון תודה חבר יקר שלי.

איך אגדות מסתיימות  

ומחי מבט  

נטש אותה בעיר זרה  

שבוע טוב יקרה

המון תודה אורנה יקרה

אגדות לפעמים מסתיימות עם דמעה.

.

מציאוּתי להחריד. 

.

וכָתוּב כל כך משכנע ש- בא לי לבכוֹת. 

.

ומיד עולה עולמךְ ומציאוּתךְ לעינַי - 

.

- והכול מקבל משמעוּת אחרת: 

.

אותו רגע בוֹ התבשרתְּ על מותו, 

.

אותו רגע בו העולם הפך לעולם זר - לעיר גדולה-גדולה מאוד,

.

וזרה מאוד-מאוד. 

.

אבל - זאת רק אני, נוריתי יקירתי. 

.

.

תודה רבה-רבה לךְ על הקסם בשירךְ, ועל הכאב החבוי בוֹ. 

.

שלךְ, על-באמת: שלךְ, 

.

אוהבת אותךְ כל עוד אני כאן, 

.

רבקה

---

רבקתי היקרה והאהובה

את רואה אותי לפני ולפנים

גם אם אני לא כותבת מי הוא

את יודעת אובדנים.

תודה שלא ראית את השיר כפשוטו

העיר הזרה עדיין כאן

אני עדיין מסתובבת בתוכה.

תודה רבקתי

תודה  שאת שלי באמת

אוהבת אותך המון

נורית

.

הא.

.

איזו הקלה!

.

חששתי שהעקתי עלייך. 

.

 ועוד. 

.

שלךְ, כידוע לךְ, 

.

רבקה

---

חָשָׁה פְּגוּעָה

לֹא רְצוּיָה,

אֵיךְ הוּא לֹא רָאָה אוֹתָהּ

עוֹמֶדֶת שָׁם מֵאָחוֹר,

בְּאֵיזוֹ קַלּוּת אִבֵּד אוֹתָהּ

בְּעִיר זָרָה...

שבוע טוב

המון המון תודה אביה יקרה.

בעיר זרה

אותה נטש

בלי להביט אחור

בלי סיבה כיבה האור

לרגע היא חלמה

אך לא חשבה

שכך תגיע הפרידה

בעיר שלפתע 

הפכה  זרה..

תודה נורית על השיר הנוגה המעורר מחשבות 

ופרשנויות רבות.

שבוע טוב

שמוליק

פרידות הן עצובות

הן תמיד עצובות וכואבות

אין שום דרך לרכך אותן.

תודה שמוליך על תגובתך היפה.

אבודה היא בעיר זרה, גם אם העיר לא זרה לה באמת. התחושה היא של חוסר שייכות. ולרגע ראתה אותו, כמה הייתה רוצה להיות שייכת. שייכת אליו, שייכת לאהבה. אך לא הייתה זו תחושה הדדית. רק שלה. רק היא. ונותרה בבדידותה. 

תחושת הנטישה כואבת

וכל כך נכון ראית - זו עיר זרה שאינה באמת זרה.

זו תחושת האובדן והנטישה שגורמת להרגשה של זרות.

חברתי האהובה נוריתוש,

חשתי את כאבה, כמיהתה לא להיות לבד, אך הבדידות נותרה בה והיא צורבת את לבה.

באהבה רבה,

יום טוב 

יום טוב ידידי היקר

אתה ראית נכון, ראית את הכמיהה לא להיות לבד

את הבדידות הצורבת.

ניכור

אהבה אבודה בעיר זרה

כל כך קרובה

וכל כך- רחוקה

כמו משא החיים, לא פעם

חיבוק יקרה וטובה

המון המון תודה יצחק ידידי

מקווה שימי הקורונה

עוברים עליכם בשקט יחסי

שולחת לך חיבוק אוהב

אל תוך הסגר.

תודה, ישנם כל מיני מפגשים  בעיר זרה.

לעתים צריך רגע אחד, כדי שדברים יישתנו.

היא עמדה בלב עיר זרה,

מתבוננת במראות קסומים

כשהורידה עיניה מהקסם,

נעלמו הכול סביב,

אבל הקלות שבה איבד אותה

היא בלתי נסבלת...הכיצד ???

אולי במכוון, אולי תעלומה, אולי...

לא נעים כלל, אני בטוחה שאכשהו היא תסתדר...

כתוב יפה שירך

ונותן זמן הרהורים.

שבוע מבורך בטוב ובריאות נורית.

תודה עליזה יקרה,

לא צריך הרבה כדי שדברים ישתנו

כמו שאמרת - לפעמים צריך רגע אחד

למה איבד אותה? לו ולאלוהים פתרונים

תודה על דבריך.

פני הארץ פני האומה פני הזו שעומדת שם מאחור 

לא מאמינה 

כאבתי את כתיבתך 

אכן כן, הזרות חודרת לחיינו

שוב איננו כתמול שלשום.

פני הארץ פני האומה פני הזו שעומדת שם מאחור 

לא מאמינה 

כאבתי את הכתוב 

יום נפלא

היא חשה כאילו היא שרויה בתוך חלום שבו היא נמצאת בעיר זרה והיא חשה את הניכור שם. תודה רבה לך נורית היקרה, המשך יום חמים ונעים לך.

תודה דני,

ניכור וזרות - אלו תחושות קשות

נורית יקרה, שיר מרגש ושלם.. אפשר לראות להרגיש לדמיין את הדמות הקטנה במקום הזר...

וכמה כואב לחזור להתנתק מתוך החלום...

לפעמים אפילו חלקי מציאות נראים כמו חלום ואז כשהוא נגמר.. הכל בבת אחת בום בעיניים...

אבל את יודעת אני לומדת עכשיו שגם הכאב הזה מלמד ומצמיח אותנו למה שאנחנו עכשיו.. גם הכאב הזה מצמיח אצלנו כישורים או יכולות להמשך הדרך ומאפיין אותנו..

את לא צריכה נסיך דמיוני, אף אחד.. את צריכה אמיתי- ובכלל.. הרצון שזה יהיה במציאות... בתור אחת שיודעת לחלום המון... ולבזבז על שעות חח... הרצון הוא שהכל יקרה במציאות- כי זה מה שהלב והנשמה מבקשים.... 

למצוא את מי שלא יעזוב אותנו- למצוא אהבה ותשומת לב, להרגיש שייכים למקום לסביבה, למצוא ולהביא לעצמנו דברים מתוך מלאות ולא מתוך חוסר..

משהו שאני לומדת ועוברת עכשיו בקורס של תת מודע... כי הגעתי לתקיעות בחיים.. מקווה שזה יעזור..

הכי חשוב שלא נרגיש זרים בתוך תוכנו, שיהיה לנו ערך עצמי גבוה ואמונה עצמית ואהבה בלי תנאים..

אני אחת שאין בה את זה ... כותבת לך וכך גם לעצמי מחזקת את הנושא :) 

שולחת חיבוק חזק!!! 

ואם לפתוח את הלב ואת עצמנו, ולהרגיש טוב- אפשר אולי להרגיש שייכות בכל מקום...

אני מקווה שתלמדי ותדעי להעריך את עצמך

תאהבי את עצמך.

ואת צודקת לא צריך נסיך, משהו מהאגדות, צריך למצוא אהבה אמתית וארצית.

אני יודעת כמה קשה להיות סגורה ולאגור הכל בפנים, היה לי ניסיון של הרבה מאד שנים.

אבל כשמצליחים להביט פנימה, להיכנס לפנים ולגלות את האני האמתי ששם בפנים

ההרגשה היא נפלאה. ואז אפשר גם לקבל את האחר בלי לפחד.

רדמילה יקרה, המון תודה על דבריך ועל החיבוק

מקווה שאת מסתדרת עם התקופה הלא פשוטה שנפלה עלינו

עם הסגר ועם הקורונה.

חיבוק חם

שלך נורית.

החמצה של החיים ,וכלכך עצוב שכך ,, 

לילי 

את כל כך צודקת בתחושתך, לילי יקרה.

תחושת האובדן היא קשה.