רְעָבִי עָיֵף ...

כאבתי כל מילה כאן 

אוהבת הרבה 

קשה מנשוא, אשה מיוחדת אהובה ונערצת שכמותך.

שאר רוחנו פה, כולנו,לצידך ואיתך- לסייע.

הפריחי עשן של מילים, זה הדבר הנפלא ביותר, המנחם ביותר.

אוהבת אותך ומחבקת אותך! 

רגע של חולשה 

של עייפות הגוף

הראיה כבר לא משהו

רק המחשבות

מתרוצצות 

ולא מתעייפות משעמום..

תודה רבקה יקרה על השיר המעורר מחשבות רבות

וחיבוק חם ממני לחיזוק הגוף והנפש.

יום טוב

שמוליק

הכאיב לי כל כך רבקה יקרה ואני מרגיש בדיוק כמוך 

טוב שיש לנו את האתר הזה, זה בית! 

ההומור הדקיק 

המקברי קמעה 

אותי חייך.  

המצוקה הזו נמצאת במילים  

ביניהן ברווחים. 

בדידות זועקת 

כאן למענך תמיד 

חיבוק ענק ואוהב  

אגב הקצרים שלך עבורי חידוש 

מיוחדים כמוך

.

אורנה יקרה, 

.

הקצרצרים שלי הם היחידים שראו אור בעיתונוּת המודפסת, 

.

בכתבֵי עת. 

.

יכול להיות ששכחתְּ, או שלא שמתְּ לב, ולא קראת אותם,

.

אבל אני מעלה אותם לכאן כבר שנים רבות, לפחות מ-

.

2012. 

.

חוץ מזה, 

.

העליתי תגובה נוספת כדֵי להודוֹת לךְ במיוחד על דברייךְ. 

.

אני מאמינה לכל מילה שלךְ, אורנה יקרה, יקרה, 

.

ו- מצטערת: לא הייתי צריכה להעלות אֶת הקצרצר הזֶה. 

.

זאת חשיפה של ממש, ואני מקווה לא לעורר רחמים כלפַּי. 

.

תודה רבה-רבה שוב!, 

.

חיבוק ואהבה אלייךְ, 

.

שלךְ, תמיד, 

.

רבקה

--- 

את הקצרצרים הללו  

אבל הם מופלאים  

תמציצי ומכיל עולם ומלואו 

ורחמים ממש לא  

אהבה נטו אליך  

יקרת ליבי הנך

.

הא. 

.

איזו הקלה! לא מתוךְ רחמים. 

.

.

תודה רבה-רבה על המשוב המהיר!, אורנה יקרה. 

.

אַתְּ נפלאה!

.

שלךְ תמיד, 

.

רבקה

---

כמעט ואמרתי כמו כל פולנייה טובה

אבל - את לא פולנייה

ואולי אי שם בגלגול קודם...

נסיתי יקרה שלי להוציא קצת את העוקץ ממלותיך

וחשבתי על הצללית שלך על הקירות

ראי כמה גדולה את

היא לא משובשת, גדלותה

מתפרשת על הכל.

אשה במצבך רבקתי היקרה

מתוך ידע אשי - יש כאב וגעגוע ויש מיאוס מהמצב

אבל שיעמום - לא בלקסיקון שלך.

ולראייה 

אני לא מתעייפת מלהקשיב לך

לקרוא אותך

לחבק אותך

ולאהוב אותך 

נורית שלך.

.

...לא שיערתי שכולם "יעלו" עלַי. שיבינו. 

.

והנה, כולם הבינו. למרות ה"משעמם", שאמור היה לשעשע.

.

שכחתי שכאן ה-IQ הרגשי מרקיע עד השמים. 

.

ואני נבוכה מאוד-מאוד, האמת. 

.

לא רוצה שירחמו עלַי, ועכשיו - המם. אולַי התגובות 

.

לטקסטים שלי ייכתבוּ מתוך רחמים.

.

אַתְּ הבנתְּ, ברור, מתוך ההיכרוּת הכֵּנָה בין שתינו, ותגובתךְ

.

מעודדת ומחבקת. שאַתְּ לא מתעייפת לקרוא אותי, 

.

לחבק אותי, לאהוב אותי - 

.

הא נוריתי היקרה. זה חיבוק, זאת מחמאה, זאת אהבה. 

.

ואני מודה לךְ מאוד-מאוד על כל אלה, 

.

ו- עוברת אלייךְ, 

.

ושואלת אותךְ על עצמךְ, על שלומךְ: 

.

אתמול היית אצל רופא המשפחה, נכון? (סליחה! אצלי 

.

הימים מתבלבלים מכיוון שאני כל הזמן בבית.)

.

מה אמר הרופא? מה שלומךְ? 

.

באמת-באמת: מה שלומךְ? 

.

כרגע אני לא יכולה להיות ליד הטלפון, אבל אטלפן ברגע

.

שאוכל. 

.

בינתיים, 

.

שולחת אלייךְ חיבוק ואהבה רבה, רבה, 

.

מודה לךְ שוב ושוב, 

.

שלךְ, תמיד, 

.

רבקה

---

והסוף הנהדר

אֵין דָבָר מְשַׁעֲמֵם יוֹתֵר מֵאִשָׁה בְּמַצָּבִי

מְקַטֶּרֶת

בְּלִי עָשָׁן

כל כך מזדהה עם התחושה הכואבת הזו!

אמנם כתבת : אֵין דָבָר מְשַׁעֲמֵם יוֹתֵר מֵאִשָׁה בְּמַצָּבִי..

נכון, אני לא אישה, אך החלק הנשי שבי מזדהה לחלוטין רבקה יקרה  

.

חייבת-חייבת להגיב שוב לדבריךָ, 

.

ולהודוֹת לךָ במיחוחד על ההזדהוּת שלךָ הזאת, הכֵּנָה, אִתִּי. 

.

באמת, נגיתָּ בלבִּי.

.

תודה רבה-רבה!, יקי יקר, יקר. 

.

שלךָ, תמיד, 

.

רבקה

---

רבקה יקרה !

מילותיך קצרות,

אך מכילות את מסר הכאב

החפון תוכך.

ימים לא פשוטים חולפים עליך

והבריאות גם כבר לא משהו.

שחררי את שבליבך,

המילים זה מתת אלוה,

אמצי אותם...

מחבקת לבוקר נעים חמים והרבה בריאות חברה יקרה

שלך תמיד 

עליזה.

.

ובעקבוֹת תגובה שלךְ שהגיעה לדואל שלי אבל לא עלתה 

.

לאתר:

.

עליזה יקרה, יקרה, 

.

אין לי מושג למה תגובתךְ האחרונה לא עלתה כאן, אבל אני 

.

מודה לךְ מאוד-מאוד עליהָ. 

.

סיפרתְּ לי על יומךְ, על ההרגשוֹת הכבדוֹת כשאין מוצא ו-

.

מה לעשוֹת, השיעמום מכרסם. 

.

לא אחזור על המייל כולו, רק אומר לךְ: 

.

טוב שכתבתְּ לי! וטוב שדברייךְ הגיעו אלַי!

.

אני - 

.

ובכן, אני לא-בריאה. זאת מחלה כרונית, וברשותךְ, לא 

.

אפרט אותהּ כאן. 

.

הדואל הפרטי שלי לא-תקין, כנראה, כי מזה שבועות אני 

.

לא מקבלת מיילים, זולת המיילים עם התגובות מהאתר. 

.

אבל - בואי ננסה. אני משאירה לךְ כאן אֶת הדואל שלי, 

.

ואבקש ממךְ שתשאירי לי אֶת הדואל שלךְ. 

.

שלי להלן: 

.

[email protected]

.

בפעם השנייה: 

.

[email protected]

.

כדאי לעשות העתק-הדבק (C+P) ע"מ שלא יהיו בעיות 

.

עם ההעתקה. 

.

.

שוב: 

.

תודה רבה-רבה-רבה על תוכן תגובתךְ, על היחס שלךְ כלפַי!, 

.

עליזה יקרה, יקרה. 

.

שלךְ, בהערכה ובידידוּת, 

.

רבקה

---.

חזק, קולע, כואב - את מתייסרת מהרעב שלך וההרגלים שלך, מקטרת בלי עשן בשל מצבך, המילים שלך מביעות הרבה צער, כאב,תחושה של שדידות, תסכול רב. בשביל אישה את חשה משועממת.  תודה רבה לך רבקה היקרה, חזק ואמץ לך.

 הסקרנות (שלי) הרגה את החתול (יש לי אחד כזה) קראתי כאן את כול חילופי הדברים ואני לא רוצה לחזור על תגובות שהגיבו כאן החברים. אבל אני כן רוצה להגיד דבר נוסף היות ואת כנראה בת אנוש כמו כולנו כאן אז אני מוסיפה, השיעמום הזה מעצבן, כול היום אני מחפשת מה לעשות, הצל על הקירות קטן וגדל לפי קירבתי למיטה ומתי שנכנסת מתחת השמיכה, והיא (המיטה) כמעט שלא מספיקה להתקרר. כבר שיפשפתי את כול הכלים, והארונות מסודרים כמו חילים הבגדים מקופלים עומדים מוכנים למסדר בשורה, את העתון קראתי ממעלה ומלמטה לכל הצדדים, לצערי עברתי גם על המתים, התחלתי למדוד צעדים בדירה בהליכה מהירה, רגלי הלמו ברצפה, השכן מלמטה מיד במקל ענה בתקרה, לרופאה קבעתי פגישה, והיא בטלפון  אמרה זה לא זמן לפגישה, כל כך משעמם על תשאלי, על הגב אני שוכבת את רגלי וידי בתנועה מורכבת, מנסה לחזור לנעורי, רק מתרחקת מכול מקטרת מעשנת, מקטרת מקטרת בלי סוף עד שנרדמת.

סלחי לי יקירה לא רציתי לחזור על דברי האחרים גם ככה המצב על הפנים. אני מאחלת לך להתחזק, מדאיג אותי שכתבת באחת התגובות שלך שלא יכולה לגשת לנייד, הדמיון שלי אומר שאת באמת מרגישה לא טוב. והתגובה שלך לכולם אותה התגובה,כנראה שהמצב באמת רע, אני כבר אחרי החיסון השני קצת הרגשתי לא טוב אבל זה עבר כמעט לגמרי. ברוך השם הוא לא החסיר גם ממני כאבים כרגע אני על כדורים ומדבקות ומקווה לטוב.

סליחה אם תגובתי לא במקומה, הכול כתבתי ברוח טובה, היי חזקה עוד מעט הסגר יסתיים חיבוק חם, בהערכה ממני, גליה 

.

גליה יקרה, יקרה, 

.

משום-מה (כנראה: משום ראייתי הלא-טובה), קראתי "עליזה" 

.

במייל שהגיע אלַי עם תגובתךְ לי - וכתבתי לעליזה תגובה 

.

שמיועדת לךְ.

.

איזו טעוּת. 

.

נורא. 

.

אבל עכשיו אני כאן, בתקווה שהפעם אין טעויוֹת. 

.

ובכן: 

.

ראשית כול, תודה רבה-רבה לךְ, באמת, באמת!

.

לִי, בשבילי, מבחינתי,

.

זה לא מובן-מאליו לטרוח ולכתוב תגובה מפורטת, אוהדת 

.

ומעודדת למישהו/מישהי באתר, כשאין היכרוּת אישית  

.

(כי אנחנו לא מכירוֹת אישית) וכשאין איזושהי "חובה" לטרוח. 

.

שנית, 

.

דברייךְ הגיעו אלַי ברגע קשה, אפילו קשה מאוד, ועזרתְּ לי 

.

מאוד בהם: 

.

עכשיו אני מכירה אותךְ יותר, יודעת קצת על חייךְ, מרגישה 

.

קרבה, פחוֹת בודדה.

.

אני מבינה שאַתְ חולה, לפי הכדורים והמדבקוֹת. מאחלת לךְ

.

להבריא! 

.

ומבקשת ממךְ שתשתפי אותי במה שקורה לךְ, אִם נוח לךְ. 

.

אני - 

.

ובכן, בערך כפי שכתבתי לעליזה, בטעוּת: 

.

אני לוקה במחלה כרונית, אבל לא כאן המקום לפרט עליה. 

.

אולַי במייל, אִם נוח לךְ. ניתן להחליף כתובוֹת דואל בינינו.

.

שוב: אִם נוח לךְ. 

.

במקרה שכן, להלן המייל שלי: 

.

[email protected]

.

שוב: 

.

[email protected]

.

רצוי לעשות העתק-הדבק (C+P) ולמנוע טעויוֹת. 

.

(אגב: לאחרונה יש לי בעיוֹת עם הדואל: לא מקבלת מיילים

.

מזמן. אולַי פשוט לא שלחו לי...).

.

שוב: אִם נוח לךְ, אנא, כתבי לי אֶת כתובת הדואל שלךְ. 

.

לא איעלב ולא איפגע אִם לא-נוח לךְ, בסדר? 

.

.

תודה רבה-רבה לךְ על תגובתךְ!, גליה יקרה, יקרה. 

.

שלךְ, בהערכה רבה ובידידוּת, 

.

רבקה

---