אֲנִי מְנַצַּחַת

כל כך יפה שאין לי מילים חוץ מאשר רגשות להביע.

איזה שיר נפלאַ.כמה עומק יש בו!

שישחקו עם ליבי עטור הצלקות. 

התובנות, הגיל 

 ואת מדהימה

.

השיר יפהפה. 

.

הכאב צורב. 

.

במיוחד בתחושת ה-"אבוד לי" שמשַׁדר השיר: 

.

הרצון לחזור לימֵי הילדוּת והנעורים חזק כל כךְ, שהבלתי-

.

אפשרי בולט, דומע, מציף. 

.

שירךְ הגיע אלַי - ואני חשה אֶת השברירי שֶׁבָּךְ.

.

.

תודה רבה-רבה על שירךְ!, אביה יקרה מאוד.

.

שלךְ, שולחת חיבוק, 

.

רבקה

---

כי המילים עבורך הן מרפא ואת עושה זאת יפה מאוד אביה! 

היום את יודעת

את צלקות הזמן ניצחת

למרות הזיכרונות.

לחולל במחול על החול

את שואפת

וליהנות מטעם החיים

כמו טעמה של הנשיקה הראשונה..

שיר מקסים אביה  יקרה , אהבתי מאד.

יום טוב

שמוליק

טיפות הגשם והדמעות עשו תחרות ביניהן. יש מעין חשבון נפש בשיר הזה, געגועים לנעורים, ויותר מכל-בחירה! בחירה אישית שלך. לא עוד דמעות! 

(וגשם? כן, למה לא, רק בחוץ).

ולא השבת לו. 

הוא חושש שאולי הכל עובר אצלך לדואר זבל, לספם. ביקש ממני לומר לך לבדוק שם.

ואם עדיין אינך מקבלת תגובות למייל כתבי לי או להנרי ישירות. 

אבל קודם כל-בדקי. 

באהבה רבה,

גלי

אביה יקרה !

מפנה ראשך אחור

אל ימות נעוריך,

היו הם חלולים,

לא השקעת מאמץ מעבר.

חלפו שנים, והיום את אישה בוגרת

יפה, יוצרת,

אין צורך לעשות חשבון נוקב,

יש לחיות את ההווה בשלמות.

עונג לקרוא שירתך

משתבחת מיום ליום.

מנצחת בגדול !!!

בוקר מלא שמחה יקרה

ממני עליזה.

אוהבת הרבה 

חזק, מרגש, אופטימי - את עושה תחרות עם טיפות הגשם ובכל זאת מנצחת ועכשו אלו טיפות הגשם, שמא בזכות הכתיבה. תודה רבה לך אביה היקרה, ט"ו בשבט שמח. אכן הכתיבה היא תרפיה ועידון.

את רגעי השמחה את מעדיפה להעצים, את רגעי העצב להרחיק. לשם המינון הזה נושאת תפילתך