הֱיֵה שָׁלוֹם עוֹלָם מוּזָר - מקדישה לאלה לי באהבה - נכתב בתקופה קשה בחיים

לא, אל תנסו אפילו לבקש ממני להשאר. כל כך הרבה שנים חלפו, חושבת שכבר מיציתי.

את כל חיי סיפרתי לכם בשיריי היה מי שליטף בחזרה במילים, "אל תדאגי, יהיה בסדר" .

אבל די מעכשיו לא תדעו יותר כלום, בחרתי בשעה הזו, לדעתי היא הטובה ביותר כדי להתעורר, להרים את ראשי , גם העצים הטילו צל כזה או אחר מעל סבך חיי . לא אשקע בצל השנים,אל תנסו גם לנחם אותי, אני ניקיתי את הכל מאחורי, מותירה את הריק, את הכאב ומתמלאת במצברים חדשים, אפיקים אחרים.

יש לי גם המון דברים להגיד לאחרים והנה הם כאן בסוגריים ( _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _)

גם אם הייתי שקופה תמיד - מה שכתוב בסוגריים - לעולם לא תדעו. אני רואה אתכם מביטה אליכם ועליכם ממקום אחר עכשיו, הכל בשבילי כמו השלג שהיה לבן ועתה הוא אפור ונמס על הכביש. לא תראו אותי יותר בוכה כל שתראו זה רק אשליית טיפות הגשם.

נראה לי שאשאר בן אדם ולא משוררת, אדבר בשפה קלה, ידועה. אל תספידו אותי כבר עכשיו,חכו עוד קצת, נותרו עוד כמה שנים של סבל בעולם הזה.

עכשיו כל שאני מבקשת, קצת שקט מסביבי ואלך להיות במאית של מערבוני ספגטי, שם הדם לא אמיתי.

לֹא אֲבַקֵּשׁ לְהִשָּׁאֵר
אֲפִלּוּ בִּתְחִנָּה,
רְגָעִים חָלְפוּ
כַּשָּׁנִים הוֹמִיּוֹת חֵרוּתָן
בַּמִּשְׁעוֹלִים הָרָעִים.

דֶּרֶךְ אַחֶרֶת מָצָאתִי
שֶׁל שִׁחְרוּר וְאַחְוַת נֶפֶשׁ
לְהַבִּיט אָחוֹר בְּכֹבֶד רֹאשׁ
וּלְהַטִּיל עַלְעַלֵּי חֲטָאַי
לַיָּם הַחֲטָאִים שֶׁאֵינוֹ נִגְמָר.

מוֹתִירָה אֶת רְשָּׁמַי מֵאָחוֹר
לְדַפֵּי הַהִיסְטוֹרְיָה הַפְּרָטִית שֶׁלִּי
וַאֲבַקֵּשׁ לֹא לְנַתֵּחַ אֶת אִישִׁיּוּתִי
לְטוֹב וְרַע.

מַבִּיטָה אֶל דַּרְכִּי הַחֲדָשָׁה
מִמְּעוֹף הַשָּׁעוֹת
גּוֹמַעַת מִלִּים נוֹשְׁרוֹת
כִּפְתִיתֵי שֶׁלֶג הַנָּמֵס עַל דַּפָי
כִּדְמָעוֹת שׁוֹטְפוֹת
הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בַּכְּאֵב הָעַצְמִי.

רָצָה לְחֹפֶשׁ,לַשַּׁלְוָה
שֶׁכֹּה רָצִיתִי
לִהְיוֹת בְּאַשְׁלָיָה רְחוֹקָה
כְּמַעַרְכוֹן לֹא מְצִיאוּתִי
הַרְחֵק מֵאֵימַת
הַמְּצִיאוּת הַמְּסֻכֶּנֶת.

הֱיֵה שָׁלוֹם עוֹלָם מוּזָר
דַּע לְהָטִיב עִם עַצְמְךָ
לִפְרֹחַ בְּמִצְווֹתֶיךָ הָרַבִּים
לַעֲשִׂיָּה נְכוֹנָה וְנֶאֶדַּרָה.
לֹא מוֹתִירָה עִקְבוֹת וּדְמָעוֹת