שירים

נזרקת

הם עמדו בתור 

בגדלים שונים עבים, רחבים, ארוכים, אורגזמת מחושמלת רציתי אותם,והם נכנסו ויצאו כמו בתחנת רכבת נוסעת.

לא הרגשתי כלום רק המנוע שם עבד ללא הפסקה.נשואים,פרודים, גרושים, צעירים, לא בחלתי בשום חדירה לפחות להרגיש ורק שם.

כשהנפש זועקת מתוכה את שחרורה את קבליי מצוקת הילדה שזכרה את המפלה ולאן היא הלכה? לחפש חלקים זכריים, שיזכירו לה את שאיבדה שם במיטה.

לא סמכתי על אף אחד,כל גבר היה עבורי עוד כיבוש עוד ניצחון למקום של אז כשלא יכולתי לנצח להדוף הדפתי אותם אני אישה במלוא כוחה.

התעללתי בגופי גברים הזריעו אותי הריתי והפלתי כמו הקאתי החוצה את החיים את הגברים 

לא מחוברת,לא אחראית,לא מוסרית,מזרון שכונתי לא בחלתי בשום גבר העיקר לנצח את עולמם  . יפה עסיסית,נטפתי מיניות  הייתי המנצחת בתזמורת זו כוח הישרדותי.

שם בין הרגליים הרגשתי שייכת-אחריות הדדית.

ככול שהימים עברו הבנתי שמשהו השתבש ברגש שלי

הייתי לא מאוזנת משוטטת הילדים ננטשו ואני הסתובבתי חסרת אחריות,לא יציבה כל מעשיי התפרשו כמחדל-הייתי המחדל של החיים שלי.מביאה מטפלות שימלאו תפקיד אימא ואני מטיילת שוכבת עם כל זיין זז. המקום  היחיד שרחש חיים היה המקום שהשחור קידש לי אותו.

מרוסקת הייתי לעיתים שקעתי בדיכאון עד לאובדן הזהות שלי רציתי למות הדבר היחיד שהרגיע אותי היה המוט הזה שהרגשתי בתוכי

שיחות,פסיכולוגים,פסיכיאטרים,ואין מזור.כדורים כמעט אשפוזים מנסה למות.

ואני חצי משוגעת מסתובבת לא מבינה מי אני.

לא ידעתי מי אני למול האברים שחיפשו אותי שחדרו אליי שהרגישו שם את הכאב שלי את הדבר היחיד שהייתי  "חור שחור".

ואני בכיתי,לכרית בכיתי הזדיינתי, ובכיתי.

גם כשרצו לאהוב אותי, הגברים שלי, היה עולה בי כעס הטינה רגש של הרס. התפרקות רגשית, ואותם המסכנים הבאתי למחדל היוצר שלי השתמשתי וזרקתי.

  

לבשתי שחור,

שום צבע לא חגג עליי שחור סקסי מטריף חושים חזה גדול עניים גדולות שחורות מותניים צרות עגלגלת ירכיים ומגפיים משורטטות,יפה טבעית פראית. וככה הסתובבתי משגעת את כולם מריחה  ריח ייחומיי נשכבתי בכל מקום מזדמן להרגיש אהובה.

לא יכולתי לגדול נשארתי שם קטנה וחבולה לא יכולה לנשום אונסים אותי משתמשים בי נוגעים בי מנצלים אותי ואין שם חלק שנילחם בעבורי .

 

ואני נוקמת בעצמי סוגרת את הלב שלי משחקת את לילית האמיתית

הבנתי כוחה של אישה

כמדאם הסתובבתי והם שירתו אותי לכל אחד היה תפקיד מקרקרים סביבי כלול תרנגולים מיוחמים ואני מטילה משימות כביצים. את הלב לא נתתי לאף אחד הייתי לכלי.

 

לבסוף זרקו אותי, השתמשו וזרקו, לקחו את כספי ניצלו את הקצת שנישאר בי.הרגשתי אבודה, הכאב פילח בתוכי, ילדה מייבבת אבדה התקווה.

התחלתי מתרוצצת. אולי הגבר הזה ואולי ההוא וזה ירצה בי וההוא בטח יעשה בעבורי. 

מנסה להשתקם קמה מתאוששת אך נופלת לאותם מקומות חלשים.

 

גברים עמדו בתור ואני כבויה למודת המקצוע העתיק ללא תשלום השתמשו בי הביאו חברים.בזזו את נשמתי.    

תגובות

אודי גלבמן / תאמיני לי: הדבר הטוב ב� / 05/02/2021 14:59
אדם אמיר-לב / לילית אמיתית / 05/02/2021 16:11
גלי צבי-ויס / הנפש זועקת / 05/02/2021 16:32
אילה בכור / אני מוקירה ומעריכה את הכנות ואת החשיפה שלך / 05/02/2021 17:18
אלה לי / תודה יקרה הכל מאחוריי / 06/02/2021 17:39
אורנה / לקרא אותך / 05/02/2021 17:57
רבקה ירון / *** / 05/02/2021 17:57
אלה לי / מעריכה את זו תמיכתך / 06/02/2021 17:43
עליזה ארמן זאבי / ויה דלרוזה... לא / 05/02/2021 18:58
אלה לי / הימים כבר שמחים זהו עברי / 06/02/2021 17:44
שמואל כהן / הקי מוזוטרוס סטאן קון טי.. / 06/02/2021 06:11
אלה לי / הכל היה בעבר ישנם זכרונות שלפעמים מציפים את העתיד שלי / 06/02/2021 17:45
יום טוב צבי / מצמרר / 06/02/2021 07:22
אלה לי / קרידו תודה רבה רבה / 06/02/2021 17:46
לילי,,,א / וואו… קשה זה. קשה בלב בנפש ובגוף…יקרה 😇שלי / 06/02/2021 07:53
אלה לי / נשמה יקרה נגיעתך בי מורגשת תמיד יודעת כמה אוהבת את אותי / 06/02/2021 17:47
יקיר (יקי) דסא© / קורא ונקרע / 06/02/2021 10:14
אלה לי / יודעת שאתם כאן עבורי / 06/02/2021 17:49
viki.s / ואני דומעת איתך שיר חז / 06/02/2021 15:39
אלה לי / נוגעת את בי במשובך / 06/02/2021 17:49
דני זכריה / אלה היקרה ! / 06/02/2021 16:34