רק עוד התדרדרות קלה

יוצאים לפנסיה. אותה חיוניות ותחושת ערך עצמי יורדת משהו. מה לעשות אלה הם החיים. למרות שבעיני לקבל תגובה בדרך המילים-זה שיא האושר והמימוש העצמי. לא ככה? 

השתנו הזמנים ועכשיו הוא פתטי בעיני עצמו, נתון לרחמים של אחרים. תודה רבה לך צבי היקר.

איך שהזמן עושה את שלו

איך השתנה השימוש בשמו

כשפעם השם התנוסס

ועכשיו רק מתמוסס

והוא מחכה רק לנס

איך שהזמן עושה את שלו..

תודה צבי היקר על השיר החכם המתאר 

מציאות בלתי נמנעת כשהזמן עושה את שלו.

שבוע טוב

שמוליק

.

הפן הפָּתֶטִי של "שְׁמוֹ הוֹלֵךְ לְפָנָיו". 

.

מ ע ו ל ה . 

.

.

תודה רבה, צביקה יקר, יקר.

.

שלךָ, 

.

רבקה

---

פעם עבודתו הייתה בעלת חשיבות והיה גאה בהישגים שלו. וכיום?...אני לצערי מכיר את תחושת הריק הזו, ובכל זאת צריך לקחת מהחיים מה שהם נותנים בכל גיל וליהנות מהקיים. אותי דרך המילים ממלאת בגדול! 

אסכם את שירך בדברי קוהלת-הבל הבלים הכל הבל

לא נורא,,,,, גם קצת פסימיות לא תזיק פה

יום נעים לאיש נעים-הנה- הכנסתי קצת אופטימיות

ממני מרים

מגבלות הגוף זו מחשבה 

ואותה עוגת קרם למרות הסכרת אכול בשקיקה 

הכל בסדר 

קרא צא לים לטבע דבר עם אלוהים יום בהיר וטוב 

הרי בעצם מהותו לא השתנתה