בית ספר לרייקי-הם באו הקטנים הילדים המקסימים שאהבתי
שכבו על מזרונים קשובים לגוף לנפשם המגעגעת לרחם אימם
בעיות קורדינאציה בעיות קשב וריכוז מופרעות ישבו בשקט הזה שהבאתי לכיתה ידיים אוהבות עטפו נתנו לעצמם את שחשבו להיות מטופלים ביכולת אנושים אלוהית והבריאו .
ואותם מבוגרים שקיבלו אות מאסטאר דרכי טיפלו בעצמם והעבירו את למידתי .חזרתי למאה שערים-מאה שערים קראה לי שוב האי שקט הזה החיפוש מי אני
התבלבלתי לא ידעתי מה לעשות תחושות מתערבבות בי ואני מגדפת חיי לא יודעת לאן לשים ראשי להיות שקטה מאושרת הרבי מילובביץ-מבעד לחלון הוא הסתכל עליי בעניים יוקדות הוא ידע מי אני ואני שקטה חבויה כמעט בתולית הסתכלתי ישירות בעניו הבורקות .
ואז קיבלתי דולר ירוק מבורך מחבקת זה הנייר ויוצאת למסע חזרה בתשובה מאה שערים
עבודה בשערי צדק בהרבה חיבור לאלוהים שם אחזתי חזק שיקמתי עוד נתח של ילדה קטנה שמוטה .הילדים אצל משפחה אומנת המשפחה החדשה של הילדים שלי
אביהם התחתן הביא ילדים נוספים אני נשארתי בצד עדיין משלמת את מחיר הפגיעה לא מצליחה לפתוח את הלב לאהבה למישהו שיחבק אותי באמת
הלב יבב בתוכי רצה להתפרץ לצעוק לבכות על העוול שנגרם לי אף אחד לא שמע לא ידע את כאבי האמיתי הייתי מוצאת עצמי בוכה חרישית מביטה השמימה ומתחננת להבין מי אני לא הבנתי למה אני חיה וכי למה נגרם לי הכאב הזה סליחה לעצמי-מתמרדת נגדי כועסת עלי רוצה ללכת להעלם לא יכולתי לשאת אותי כה שמוטה בתוכי לא מעריכה את מי שאני
הנתינה שלי הייתה מוגזמת ממקום של לא מגיע לי פחדתי לאבד אהבה ובכל מחיר התמכרתי לנתינה בזזתי את הלב שלי שוב ושוב .שיחות מרפאים למיניהם חדרו אליי ניסיתי לברוא עבורי עולם חדש עולם אחר צמה הולכת על אש שותקת 10 ימים מתכנסת בתוכי ויפסאנה
אימא מתה-אימא שלי מתה היא שכבה שם בבית החולים סבבתי מסביבה מבינה היא הולכת - היא לא תהיה להגיד לי מצטערת אני כי לא הייתי שם בשבילך הוא הרג אותה בנוקשות ליבו היא עבדה קשה הייתה הסמרטוט של החיים
ניסיתי לסעד אותה ולא הצלחתי וביומה האחרון הגשתי לה תה בכפית לאט לאט האכלתי את הקצת שיכלה לבלוע כשאני שואלת למה לא שמרת עלי אימא מביטה בי עניים מרחמות דומעות עצמה עיניה ואמרה לי במבט אחרון סלחי לי שלום עם אבא-הלכתי שוב ושוב הסתכלתי בעניו מחפשת פשרה
ואני כבויה מחפשת תשובה הרגשתי מחויבות לענות לו להגיד לו מי אני
ויום אחד אמר לי זונה ואני אמרתי מי לימד אותי להיות זונה אתה
והוא המשיך לסגור עליי ירד על מצפוני על דרך חיי ואני נעולה בתוכי לא יכולה לצייץ בוכה שם כועסת טורקת דלת נעלמת הפצע דימם לא מוותרת כותבת לו מכתב
צולבת אישיותו רוצה לרפא פצעי פשיעתו
ואין מזור מחבקת ילדה קטנה מיוסרת מחפשת קשב לפנימיות ליבי מחפשת
משענת חוזרת לבית שהכאיבו לי בו מחפשת אולי הקירות ידברו ייספרו מה קרה לי שם
ואני המומה חלקים של תמונות לא זוכרת מנסה מנערת אבק מצטבר
מחפשת קישורים חלקיקי מילים מסתכלת על תמונות רואה תמונות מבודדות כמה עצובה
לאט פורמת מחסומים מסתכלת על האיש הזה שאמר שהוא אבי ניסיתי לחבר אותו לתוכי לזרם הדם שלי ולא הצלחתי ביקשתי רחמי שמיים ידעתי שאם לא אסלח לא אחיה
לאט בתעוזה רבה הלכתי אליו שוב ושוב
הלב הפשיר ואיפשר והיום הוא זקן ואני הולכת תוחמת זמן להיות שם לתת קצת מרחמי ליבי
והנה הוא בבית חולים הולכת מסעדת מאכילה אותו כתינוק והוא בכיסא גלגלים
שואלת הנכון לי המקום הזה
וכן נכון לי אם לא אסלח לא אחיה
אומרות לי המילים
והוא מסתכל עלי ואני דומעת בחמלה רבה –ואז הוא אומר אני חייב לך רבות ...
רשם ורשם את חלקת אלוהים הוא הוריש לי נתן לי אדמה ענקית ובה בניתי לי בית מעץ ולבנה בצבעים כחלחלים מרגיעים
והגינה המדהימה שנשתלה באהבה ובייחודיות מיוחדת לנשמה שלי
הפרחים מסביבי שרים לי העצים מזמרים עבורי
לאותה ילדה שהלכה פעם לאיבוד יש היום רכוש
לול תרנגולות מקרקרות
והרבה אדמות לעבוד
ואת האוהל הכחלחל שעומד בתוך החצר מחכה להוכחת תפקידו –אוהל לאה
שם ארקוד ושם העצים את ייעודי
ועדיין חולמת על מסעות טיולים ברחבי הארץ והעולם
ולי עושר רב וגם חבר נוצר עכשיו משהו לנשמה
ככול שנפרדת אני מאבי מצליחה אני לסלוח לעצמי
ולאפשר לאהבה לפרוח בתוכי .
כשבי חזון למרכז רוחני הוא הוריש לי אדמה שלמה לנטוע מחדש זרעים חדשים של ילדה קטנה אבא שלי הוליד אותי מחדש בתוך זו האדמה .
והיום אני כאן בביתי המקסים שוזרת חיים חדשים
גינתי פורחת ממלאת תחינתי הנושנה
אוהבת אותי כמו שאני
שוזרת ריקמות בהרבה מעבר למי שאני
ועוד לומדת ולומדת ושואפת להבין מי אנחנו בעולם אלוהי שכזה ..
