הזרקור (22) עם אלה לי - גלי צבי-ויס ראיונות (1/4/2010-00:00) 483 צפו ביצירה 73 משתמשים רשומים צפו ביצירה
משחר ילדותה שרה אלה-לי למנגינת הלב, כתבה ולא הפסיקה לחלום. ישובה על אדן החלון, שומעת מנגינות, יוצרת בידיה את הצבעים שבקעו מליבה וזרמו לתוך אצבעותיה היוצרות.
מי את אלה-לי?
נולדתי בכפר קטן למרגלות ההר במרום הגליל. אבא ואימא עולים חדשים מטורקיה וארבעה ילדים, צברים חדשים: אח בכור ושתי אחיות צעירות ממני. את מרבית ילדותי העברתי בחיק הטבע. באיסוף ביצים, בקטיף תפוחים ובריקוד מתמיד בין הפרחים.
איך הגעת אל הכתיבה?
משחר ילדותי שרתי למנגינת הלב. כתבתי ולא הפסקתי לחלום. ישובה על אדן החלון, שומעת מנגינות, יוצרת בידיי את הצבעים שבקעו מליבי וזרמו לתוך אצבעותיי היוצרות. אצבעות התופרות אל הבד בחוט רקמה ססגוני. נוגעת בחומר הכתיבה מאז שלמדתי קרוא וכתוב. זכורה לי כתיבת שירה לאורך כל שנות חיי מאז. אם לא כתבתי, שזרתי מילים חדשות לפזמונים מוכרים. מחברות שלמות כתבתי על דפים לתוך מגירות. תמיד שרתי, רקדתי לתוך מילים שיצאו בזה הרגע. גופי כולו הביע את היצירה שנבעה מתוכי.
איך הגעת ל"דרך המילים?"
חשיפת יצירותיי גררה עמה תמיד חוסר בטחון. הבמה בה רציתי להניח את שיריי וכתביי זכתה לתמיכה של חברה יקרה, שכנה, שעיסוקה בחיים הינו כתיבת ספרים וביוגראפיות. כשראתה את יצירותיי, דחפה ועודדה אותי לפרסם ב"דרך המילים". ולה התודה הגדולה, כי בזכותה הוצאתי לאור יצירות שצמחו והבשילו לתוך כתיבה שלמה ואיכותית יותר.
מהם מקורות ההשראה שלך?
לא הייתי מגדירה מקור אחד של השראה . כל דבר, כל תנועה חומרים כואבים-שמחים, הטבע, הידיים שלי, הרכב, הכביש, העשן, הריקוד, הציור, האוכל שאני מבשלת, המוסיקה ברדיו ועוד דברים רבים אחרים.
גם ממקום של ריק עולות המילים מעצמן.
תחביב נוסף שלך הוא הציור. מה את מרגישה כשאת מציירת?
עולם ומלואו נוטף ממני, זורם לתוך עורקיי, ממלא חללים ריקים בערבוביית צבעים חושנית, אצבעותיי רוקדות בסערת יצרים בתוך עיסת הצבעים. יוצאת מהגוף ומישהו אחר מצייר דרכי...
מה את מרגישה כשאת כותבת? הכתיבה היא חברתי הטובה ביותר, שלא מתלוננת אף פעם. הדף סופג הכול בשתיקה. מהבטן הרכה שלי נוצרת השראה לכל אותן מילים אילמות.
השתקפותי נמצאת בכל מילה הנכתבת דרכי.
כיצד התקרבת אל העולם הרוחני-מיסטי? גופי כמו נולד מוכן להכלת הנשמה היוצרת. זרמים חדרו למרכז תודעתי. מסרים ברורים בחלומות ותקשרים, מורים ומרכזים רוחניים קרבו אותי יותר ויותר אל ייעודי. מחוברת הייתי תמיד. נולדתי מוכנה למסריו של האל, עם משיכה בלתי מתפשרת אל מסגרות דתיות, לימודי קבלה, מדיטציות, צומות, הליכה על אש, הדלאי למה, הרבי מליבוביץ'.
מסע חיי הביא אותי לגעת בתכנים הוליסטיים, כשאני נוגעת ישירות בבריאה בבורא הכול יכול.
מתי גילית שיש בך כוחות מיוחדים? מאמינה שלכולנו כוחות מיוחדים. בכולנו יש סוד מקודד, שרק עם נתחבר אליו נדע את הקוד לו נולדנו, את המסר לשמו באנו לעולם הזה.
מהי דרך העבודה והטיפול הייחודית לך? שנים שאני נוגעת באנשים, רואה את נפש האדם בתחלואיה. כאחות וכמרפאה הוליסטית ניחנתי ברגישות לאהוב ולגעת, להמיס את הלב, לגעת בכאב.
הייתי בהודו שם התחברתי ליכולות שנולדתי איתם, התחברתי אל אבני היסוד שבתוכי, רייקי והילינג שכמו ידעתי אותם מאז ומעולם.
מהו תקשור, הסבירי לנו? זהו קול פנימי, "האני העליון", אינטואיציה פנימית, מצב של שקט פנימי הפותח ערוץ תקשורת שמקורו בהוויה, ברבדים העדינים של הנשמה . התחברות למוחלט, שדר ממקום של טוהר פנימי, תדר מדריך.
ימים באים ואתם שם תלכו שכבות עניות יעצימו מקומות וכל ירוקת סמויה כבתולה תופיע במחצית הדרך בא תלכו תלכו אחרי
דרככם תובל לכל הרוצה להיחלץ
מדרך אשפתות בו הוא חי ברמיה בדרך אליכם כי צוויתי
את ההולכים בדרך הישר לזקוף קומתכם ולראות
אור באשר תלכו
האם את רואה בעבודתך, שליחות או ייעוד ובאיזה אופן? בהחלט.אוחזת בידי
הולכת בדרכי מובילה אותי לתוכי רגישה אוהבת מביטה בי באהבה בחמלה קבלה מוקירה
אם היית צריכה להגדיר את עצמך במשפט אחד, איך היית עושה זאת?
בלתי מוגדרת...
מהו המוטו שלך לחיים? להיות כנה לרגשות שלי תמיד ולא משנה מה עולה לי להגיד.
מהי אהבה עבורך? אהבה עבורי זו קבלה, סליחה ובעיקר חמלה. ריפוי
אימא – מה זה אומר לך?אימא זה סדר, עבודה, חריצות, שקיקה לחיים, אימא אדמה, כביסה, אוכל, טיפול, ליטוף, חיבוק, מסירות, עטיפה, הכול יכולה.
אבא – מה זה אומר לך? היכן אני מתחילה והיכן אני נגמרת
השעון סבב ואני שעונה הייתי
על זמן שאול
נתמכת באלוהים שהחליט
ילדה נשמטת
לידה – מה היא אומרת לך? לידה זוהי דרך לבטא חיים חדשים ולא רק בדרך הפיזית. לידה היא מקור של התחדשות.
מהו הדבר שאת הכי אוהבת לעשות כשאת לבד עם עצמך?
להיות עם עצמי...
אם היית יכולה לבחור – איזה בעל חיים היית רוצה להיות? לוויתן – חיית הטוטם שלי. על פי תורת האינדיאנים, הלוויתן הוא הספרייה של היקום. "המתעד של ההיסטוריה. מכיל בתוך הד.נ.א של יעוד מקודד ומוצפן המעלה רשומות של הנסתר. אנשי לוויתן מפותחים כמדיומים ובעלי טלפתיה. פעימת הלב האוניברסאלית..." לכן הלוויתן הוא חלק בלתי נפרד מנשמתי. גם סוסים דוהרים תמיד במרחבי ליבי – הסוס מבטא את
העוצמה והכח שבי, את היכולת להשתמש נכון בכל היכולות העוצמתיות שניתנו לי.
איזה חומר היית בוחרת להיות? צבע .
מה היית לוקחת אתך לאי בודד? כלום...
מהו החלום הכי כמוס שלך שאת מוכנה לשתף אותנו בו?
להשתתף ב"אח הגדול" ובכספי הזכייה לבנות מרכז הוליסטי בגליל
האם יש עוד שאלה שהיית רוצה להישאל ולא נשאלת?
מי אני?
כמה יצירות שאלה-לי אוהבת במיוחד לָמֵד אוֹתִי – לְנָגֵּן, לִפְרוֹט מֵיתָרֵיי לִּבִּי אָהֲבָה.
לָמֵד אוֹתִילִפְרוֹט גָעַגוּעָיי, כִּיסוּפָיי.
לָמֵד אוֹתִי לִרְצוֹת, זֶה הַזְּמַן שֶׁלּוֹ חִיכִּיתִי,
זְמַן.
הָתִקְנֶה לִי גִּיטָרָה גלי לי- לאן הולכת
גלי לי את סוד גלותך אוספת שבריי
לתוך באר עמוסת מילים
אוספת עורמת חלקים
שלא רוצים לחזור גלי לי
את סוד אכזבתך
(נימוק - חיפוש עצמי תמידי).עוּרי לך- אישה כי גדלת עד מאוד,
לכי למדבר חייך אוחזים בך.
בל תינטשי עצמך שוב קחי עצמך בעצתך
עוצמה אדירה מגיעה במשוב השייך רק לך הושיע תושיעי ברוח התקנית בנויה לתלפיות. והלב ידע לרקוד את מקצב החיים ידע לשמח לשמוח את ימיו לבטח עצמי ענייך הפנימי אושר לבן לתוך ליבך.(נימוק – גילוי עצמי דרך תקשור
אימא- עומדת בשעריי שמיים
נשטפת בדמעות כמים ואת לא באת.
הבטחת, שכחת. קוראת אימא!
מחפשת... שם בקבר, ישנת נרדמת.
חלפו עברו שנים. באה, מחפשת,
תשומת ליבך,צלילי שירתך,
ואת נדמת.שקט מחלחל. בוכה -בכייך.היום
באתי לזכור אותך אימא. זכרך ברוך.
(נימוק – געגועים לאימא)שבעה - מעפר תחתית
גמעתי ישועות מעפר תחתית נעזרתי
במחצלות שם ישבתי בדד
מתבוללת בחול הרמתי עפר
ספרתי גרגיר ישבתי שבעה
סגדתי לתום ספרתי
שבועות כימים וידעתי משמעות התום
שם בעפר ישבתי והעולם ישב שבעה
(נימוק – שיר של גדילה והתגברות, שיר של כוח והשלמה) מהירות האור- בתשוקתי לחצתי על דוושת הגז אתךָ
מטילה ספק על מהירות האור
בא חלפתי בשאלה מעליךָ
ואתה המראת שם סוחף אותי מבושמת משתוקקת
עכשיו אני נוגעת עכשיו אני יודעת
מלאכית או לילית? (נימוק – שיר של תהיה לגבי עצמי)
אישה ילדה – אל תאכזבי עצמך עכשיו לכי
בלי לחזור הימים אמרו מחר
ואת עשית אתמול. קמת בפתח
חולמת, נשארת מאחור כמו נושאת זיכרון.
בוכה למקומות לא ברורה לעצמה
שוברת תכלים מתפנצ'רת גלגלים
משמיטה מילים הנשארות הולכות סומא
אחרי ליבך, הגדוש אכזבות. אמרת,
גשם את הדמעות ישטוף ואת נשטפת בהם בדמעות.
אמרת לילדה שרצתה להיות אישה
מחר ולא היום. (נימוק – פתאום אני קמה בבוקר ויוצא שיר.)
וְרִידֵי הַנֶּפֶש - חוֹנְקִים בְּשָׂרִי כְּשֶׁעוֹרְקַי כְּמֵהִים
לְדָם חָדָשׁ מַשְׁאֵבַת הַלֵּב עוֹבֶדֶּת
חֲרִישִׁית מַעֲבִירָה מְחַמְצֶנֶת מוֹלִיכָה חַיִּים
נוֹשֶׁמֶת אֲנִי. פיטמת הלב - אתה לי מזור עיניים נושק שפתיים.
תווי גופך נפרשים בשנתי.
קמה ללכת אחוזת שיכרון
חלום בשניים. התזכור?
מלטף ערוותי שם רוחשת
תשוקה נסתרת.לו ידעת את סודי מרחף מעל
צמרות עץ אהבתי פיטמת ליבי
כצוף מבין שפתייך זוכרת. סדק בזכוכית- זולת עיני רצתה לראות
את הדרך בא היא הלכה
הדרך דמתה לזכוכית כה שברירית
וההולכים בה סדקו עקב החליקו עד הלום נימוק – אכן החלקתי עד הלום, לדרך המילים, תודה.
תודה על הזכות על האפשרות לך גלי ולכם חברי היקרים
העונג כולו שלי ושל כולנו להכירך לעומק. / גלי צבי-ויס 2/4/2010
