שמץ של אופטימיות

אתה רואה בכך שאנשים מעלים שירים אופטימיים דבר מבדח ועצוב שתכליתו לגרוף אהדה מהקוראים הקשוחים במקום לכתוב על עצב ומנכוליה שכן לדידך מספיק להם מה שיש במראה הפרטית שלהם. תודה רבה לך צבי היקר על ההגיג שלך.

אנשים אוהבים סוף טוב... 

.

:))

.

בגילךָ המוצהר אַתָּה אמור לדעת: 

.

כל אחד עושה כמיטב יכולתו. או: כמיטב יכולותיו. 

.

בספרדית יש אִמְרָה: 

.

"אין טעם לבקש אגסים מעצֵי בוקציה."

.

(או: "אין טעם לקווֹת לאגסים מעצֵי בוקציה.)

.

נכון..? 

.

.

תודה רבה-רבה, באמת, צביקה יקר מאוד. 

.

שלךָ, בהבנה מלאה, 

.

רבקה

---

"במה להמתיק ימים אם לא בשירים." ~ נתן זך

השירה האופטימית

מרחיקה את העצב,

ואת המרה השחורה,

ואת הכאב,

ולו גם למראית עין..

תודה צבי היקר על התובנות שאתה מעלה לגבי שירה אופטימית ושמחה.

שבת שלום

שמוליק

כמה נעים לקרוא שיר המביא עמו אור. זה קיים בהחלט בשירה. 

יחד עם זאת, יעידו רבים מן המשוררים כי המוזה מגיחה בעיתות של עצב. אולי כי את השמחה אנו רואים כמובן מאליו, או שאנו כה נהנים ממנה (כשהיא מבקרת) - שהכתיבה נשכחת. מה גם שבכתיבה יש פן תרפויטי-של ריפוי ושל השתפכות.

והעיד על כך משוררנו הלאומי, ח.נ. ביאליק:

כי מסלעי וצורי נקרתיו...

וגם---

וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת

כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,

זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,

וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.

תחת פטיש צרותי הגדולות...

אני בעד לגוון, ואני מבין אותך לגמרי. אם כי שירה ותוגה תמיד הלכו יחד, זה הכי טבעי בעולם 

הבאמת טובים 

נכתבים מהעצב  

וכן אנשים אוהבים סוף טוב 

כמו באגדות 

שבת טובה

להבין את עומקי 

וגם שירה יפה נאמנה לטבע 

טובה לי גם 

וכל כתוב כאן קוסם להבין את עצמי לעומקי 

שבת ברוכה יקר 

יש צדק בדבריך, אנשים לרוב מתרחקים ממלנכוליה ונספחים הנלווים אליה, 

לעתים קשה לאחר להזדהות עם כאבו של פלוני  ולנחמו במילים.

תודה על שירתך מלאת תובנות.

שבת שלום מבורכת וסופ"ש נעים לכם.