ריקושטים של בחירות

ריקושטים של בחירות לא מוצלחות 

נבטו בתוכי והיו לצמחים,

בתחילה דאגו להראות תמימים

מצחיקים, חייכנים, בטח ובטח שלא מזיקים.

חזרו והדגישו- תראי כמה אנחנו "חמודים"

אנחנו הנכונים,

אדמת לבי הסכימה לקבלם,

תמיד היא חומלת על ירוקים רעננים,

גדלו התמימים והפכו מוכרים, 

התעצמו התגברו חשו נחת ,

החלו ברעיונות "צודקים",

הם אמרו-

את יודעת כמה אחייך פישלו? 

נתנו קולם בכלים ריקים,

בלילות עלו לגג 

והפריחו לאוויר נאדות כחלחלים,

שבעי רצון, אציליים,

בחרו לעלות על עננים מפוקפקים,

שלחו בלונים מעופפים חזרה למתחם הרשעים,

חשבו שכך מבססים צדק,

העדיפו להשאר בלתי נגועים, 

וכך איפשרו את השתלטות ביב השופכין, 

איפה שיש מקום שם אנחנו נכנסים,

תצעקי עליהם, צדקת, ידעת הכל, אמרת להם...

פניתי לאחי ואמרתי להם: 

תזכרו מה אבא אמר-

מי שעומד לו הזיין סימן שהשכל שלו עמוק בחול.

אוי. עכשיו הם מפעפעים ברעל. מה עשיתי...

בעיניים יוקדות המשיכו ואמרו: 

ואחותך?

יותר טובה?

רק צמחו לה שדיים והיא ערום ועריה,

רצה אחרי חתיכים שמבטיחים לה עתיד בטעמים. 

ראית איך היא מסתובבת על הר ציון? 

מזעזעת רבנים,

רק מכות ומהלומות יסדרו לה את הראש הפרוע , 

שתחזור למטבח לקשקש בסירים,

להכין לגברים מטעמים טובים,

אחי הגדול אמר- עזבי, זה לא האישיו,

אין לכל זה מטרה באמת, 

- לא האישיו?

אמרתי כשאני קופצת על הסוסים, 

לא האישיו? 

אז אני אגיד לך מה האישיו, 

עמלק מתעורר והוא מתכנן רדיפה על הילדים. 

מה לדעתך אני אמורה לעשות? לחכות לרחמי אלוהים?

הוא לא מתוזמן שנים על שנים,

לא סבלנו מספיק?

לא מספיק שש מליון? לא מספיק אפריקה? לא מספיק זמן היינו עבדים?

עכשיו הילדים? 

אני רצה לתכנן מהלכים, 

אמא אמרה לי- תשתקי, למה להראות שאת נגד ? למה להתלהם בהעלאת המכאובים?

הנה, העשבים שלפו קוצים, 

במו אזני שמעתי את "האמורים להיות תמימים" 

שואגים בתוכי בשמחת שיכורים,

לא, אל תתבלבלי, 

זה אנחנו המוכרים, 

אנחנו אנשי בסדר, אנשי בסדר גמור, 

אצבע בתחת ושיר בגרון, 

כי טוב מסריח וחם...

כבר לא הייתי שם, להריח אותם,

מודהרת על סוסים ללב המאפליה, 

להבות עמלק נראות לי כמו- אור בקצה המנהרה, 

בטוחה- זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם, 

היפה עמדה על צלע ההר וקראה לי חזרה, 

אחותי, תזרקי , אל תקשיבי, אל תלכי לשם שוב. 

עמלק לא ישתנה לעולם, 

בואי חזרה או שאני קוראת לעזרה, 

אמרה ועשתה, 

אשתו של כל העולם, אמו ואחותו , וגדוד האלות הבלתי מתפשרות 

נכנסו בי זועמות, 

היישר לתוך גני, 

דרכו , עקרו , ריססו, וזרקו, 

אדמת לבי הפצועה, נותרה עם חורים ענקיים, 

עד לבוא הגשם, 

המרפא , נותן המזור, 

השמש זרחה, 

האמת פרחה, היה לה מקום.