בִּקּוּר בְּאוֹשְׁוִיץ

הרי את הזוועות האלה היא לא תשכח לעולם. כל שביל, כל צריפון, כל פרט. ונדמה כי גם הוא לא תייר או מבקר ככל המבקרים. בתרמילו סיפור חיים. 

כל כך טלטל אותי המשפט: "הוא הרים את גופה הצנום וידיו לא כבדו בזהירות הניח אותה שם עם פרח אדום ועם אבן קטנה...

כשאריאל היה קומונר במסגרת שרותו הצבאי הוא נסע במשלחת לפולין

הוא נסע לשם אחרי שלחם במלחמת לבנון השנייה.

ואז הוא סיפר שהביקור הזה היה לו קשה יותר מהמלחמה בה נלחם

וכשהיה שם, הוא חשב על סבתא רבתא שלו.

בעקבות זאת נולד השיר.

תודה על התרשמתך ועל הבחירה בשורה המיוחדת הזו

אני זוכרת שראיתי בדמיוני את התמונה הזו.

הביקור האישי שלי שם היה צורב בלב ברמות שקשה לתאר. אז אני מתארת לעצמי מה אריאל הרגיש כשהייתה לו נגיעה הרבה יותר אישית משלי. 

המשפחה של סבתי אמנם נספתה כולה בשואה, כשיהודי סלוניקי נלקחו לאושוויץ. רק אח אחד שלה שרד. אך למעשה, אני לא חייתי בצל השואה, את כן, ולכן אריאל גם כן. 

תודה אהובה שלי על ההבנה.

שבת שלום, שבת מנוחה

מנוחה גם לנפש.

בפייסבוק יש עמוד שאפשר לכתוב מסר לעולם

גמני כתבתי שם את המסר שלי = ציר הרשע איננו מדע בידיוני ! נזכור ולא נשכח ! 

תודה לילי יקרה,

נזכור ולא נשכח, לעולם לא נשכח.

כל ביקור במקום הארור הזה

מעצים את גודל האסון.

שום דבר שם לא מציאותי

למרות המרחבים הירוקים,

והשמש במרום,

והשמיים הכחולים.

הרי תמיד ראינו רק תמונות

והן היו אז בשחור לבן.

שם במקום הארור הזה,

חיבקנו ששה מיליון

ועל כפיים אותם נשאנו

ואת המשא הזה

באהבה חיבקנו

גם כשאת המחנה עזבנו.

ואני כל כך מזדהה עם בנך.

תודה נורית היקרה , מכאן חיבוק גדול שולח

רק עוצם עכשיו את העיניים ושותק.

בברכה

שמוליק

תודה שמוליק 

זה ביקור מצמרר, 

אני זוכרת שהסתובבתי במחנה באושוויץ

השקט השמיים הכחולים ועשבים ירוקים צמחו

ונזכרתי שסבתא שלי סיפרה על אדמה צחיחה גם באביב

כי כל בדל עשב שיצא מהאדמה היה נתלש ונאכל.

ותודה על החיבוק.

נינים הם הניצחון של העם היהודי

תודה אילה יקרה,

כשהסיפורים עוברים מדור לדור, לא שוכחים .

זו החובה שלנו, לספר ולעולם לא לשכוח.

.

"... / מִישֶׁהוּ צָרִיךְ לְסַפֵּר לָהֶם / אֵיפֹה הִיא הָיְתָה."

.

אני רק חושבת על ש"הצלחנוּ" להפוךְ אֶת אוֹשוִיץ לאתר 

.

תיירותי - ומצטמררת. 

.

ובמהלךְ הסיור עם בנךְ (אריאל, כנראה) ועם סבתךְ בכיתי

.

בלי בושה. 

.

אני יודעת שסבתךְ לא הייתה פיזית. ואני גם יודעת שהיא 

.

ליוותה אותו באותו מסע קשה. 

.

.

כתוב יותר מדַי טוב, נוריתי יקירתי. 

.

סבתא שלךְ מוחשית ביותר, על אף שברור שהיא לא-שם, 

.

לא-בחיים. 

.

ובנךְ, נינָהּ - אין לי מילים. 

.

סוף המסע, סוף השיר, מעורר כבוד לוֹ, לָהּ, לָךְ. 

.

.

תודה רבה-רבה-רבה על השיתוף, נוריתי יקירתי. 

.

זֶה ביקור-מסע הרבה יותר אינטימי ממעשה-אהבים. 

.

שלךְ תמיד, תמיד,

.

רבקה

---   

רבקתי היקרה,

אני מסכימה איתך שאוישוויץ היא כבר אתר תיירותי

אבל האמת שזה כבר ערוך כמו מוזיאון.

אני ערכתי מסע שורשים בפולין,

כשנביקרתי במחנות כמו במיידנק, בני נשאר בחוץ,

ואני הרגשתי שאני נכנסת עם סבתא שלי.

הוא לא יכול היה להכנס, באוישויץ נכנס כי זה מוזיאון.

אריאל היה במסע הזה לבד עם חברים מהתנועה ומהצבא, 

תוך כדי שרותו הצבאי, וזה היה לאחר שנלחם במלחמת לבנון.

הוא סיפר שהביקור הזה היה קשה יותר מהמלחמה, ובתור חובש קרבי

מתו לו חברים בידיים.

הוא גם סיפר לי שהוא הרגיש שסבתא שלי, סתבא רבתא שלו הייתה שם.

בעקבות זה כתבתי אז את השיר.

אני כותבת לך עכשיו, ואני מרגישה את סבתא שלי לידי.

תודה רבקתי על התגובה החמה

האוהבת

המבינה.

ריגשת אותי כשכתבת -

סוף השיר מעורר כבוד לו, לה, לך.

תודה 

תודה גדולה וחיבוק

נורית שלך.

.

- אני עדיין עם שירךְ, עם ביקורוֹ של אריאל בחברת

.

סבתךְ, נוריתי יקירתי. 

.

כפי שציינתי, כתוּב יותר מדַי טוב: 

.

לא-סתם שיר טוב. 

.

ואני כותבת לךְ שוב כי רק אַתְּ יודעת ומבינה. 

.

.

חיבוק עדין לךְ, נוריתי יקירתי,

.

ואהבה רבה-רבה לךְ. 

.

שלךְ תמיד, 

.

רבקה

---

המון תודה חבר יקר שלי.

נורית יקרהלי

נגעת עמוק ברגשותי-לחשוב על המסע הנורא הזה ולהזכר בזוועות

ששסבתך זל חוותה שם מזעזע אותי

אם אני נוסעת לשם-אני לא חושבת שהייתי חוזרת-הייתי קורסת

בני אליחי נסע עם משלחת לשם ולא יכול היה לספר על הזוועות שראה ושמע

שנשמע רק דברים טובים-אמן

אוהבת אותך המון מכל הלב  אשה יקרה ואהובה

הרבה בריאות

שלךמרים

מרים יקרה,

לקח לי המון שנים להחליט לנסוע

וזה היה שנים אחרי שבני אריאל נסע כשהיה בצבא.

הוא היה שם לאחר שהשתתף במלחמת לבנון

וכשחזר סיפר, שהביקור הזה היה קשה יותר מהמלחמה בה השתתף.

הוא גם סיפר שכל הזמן הוא הרגיש שסבתא רבתא שלו נמצאת שם אתו

לי זה היה ביקור קשה, אני בכל מקום חשבתי על סבתא שלי שם

וזה היה קשה,

מודה שבמחנה מיידנק, שם גם סבתא שלי הייתה לפני שהעברה לאוישוויץ, נשברתי

התמוטטתי פיזית, ישבתי על רצפת הצריף ולא יכולתי לקום.

תודה מרים על דבריך

אוהבת מאד

נורית

תודה גליה יקרה.

כשבני חזר מהמסע הזה במחנות הוא סיפר לי, שכל הזמן הוא הרגיש שסבתא רבתא שלו אתו. 

הוא אמר לי שזה היה נורא מוחשי. בעקבות זה כתבתי את השיר.

אני אף פעם לא יכולתי להבין איך היא הצליחה לעמוד בכל הסבל הנורא שחוותה.

חצי שנה הייתה באוישויץ עד לשחרור... 

רגע מכונן בחיים הללו 

כאב מתעלה מעל הרוע 

תודה לך יקרה

המון תודה אורנה יקרה.

שבת שלום

שבת מנוחה,

מנוחה גם לנפש.

כל מילה חצובה בעצב 

חברה יקרה 

יש לי עד היום את המכתב ההוא ששלחת לי לאושויץ 

אוהבת 

תודה יקירה,

ריגשת אותי.

שבת שלום.

וואו, זה מצמרר כהוגן, המשא שנשא על גבו, ההזדהות המלאה של הנער הזה במסע בפולין 

תודה יום טוב ידידי,

זה היה בלתי מובן

אריאל בני השתתף במלחמת לבנון, הוא היה חובש קרבי,

חברים נהרגו, מתו בידיו

והוא אמר שהמסע למחנות היה קשה לו יותר מהמלחמה...

שבת שלום, שבת מנוחה.

כאן נכדי

כאן סבתא

כאן

פרח אדום ואבן

נצור

אל תשכח

מרטיט 

תודה יצחק יקר,

בני שרת כחובש קרבי במלחמת לבנון

חברים מתו בידיו

ועדותו היא ש...

המסע למחנות ההשמדה

היה קשה יותר מהמלחמה.

שבת שלום.

תודה צבי, 

אצלי השואה היא חלק בלתי נפרד ממני.

שבת שלום

חזק, ביקור מטלטל, קולע - את מבקרת ביחד עם הנין שלך באושוויץ, הוא מוביל אותך בפנס אך את לא צריכה את האור, מכירה את המקום. תודה רבה לך נורית היקרה על השיתוף שלך בביקורך, שלא תדעי עוד דאבה. שבת שלום. מה שלומך ?

תודה דני יקר,

רק תיקון קטן, זו לא אני - זהו בני שערך את המסע למחנות המוות והוא נושא אתו את סבתא שלי ששרדה את אוישויץ.

כשחזר משם סיפר לי שכל הזמן הרגיש את סבתא רבתא שלו לידו. שזה היה כל כך מוחשי.

שבת שלום.

גם חשוב מאוד שמי שמבקר בפולין יהיה אנושי כלפי כל אחד ולא רק יבקר שם.  שבת שלום נורית היקרה.

אתה צודק, ביקור בפולין הוא לא כמו כל ביקור אחר, המון רגשות מעורבים בביקור הזה.

הייתי שם - אני יודעת.

יָד בְּיָד הֵם צַעֲדוֹ

יָרְדוּ אֶת תּוֹךְ בּוֹר צַלְמָוֶת,

עִם נֵר נְשָׁמָה

עִם פֶּרַח אָדֹם

וְעִם אֶבֶן קְטַנָּה

תודה אביה יקרה,

זה היה מדהים, כשבני חזר מהביקור שלו שם

הוא סיפר לי שכל הזמן הרגיש את סבתא שלי, סבתא רבתא שלו לידו

היא לוותה אותו כל הדרך.

שבת שלום, שבת מ נוחה.

נירית יקרה  !

נר נשמה,

פרח אדום,

אבן קטנה להניח על קבר...

תיאורים מצמררים לאורך שירתך.

ידה אחוזה בידו

לאורך כול הדרך במבוך,

היא לא הייתה זקוקה יותר לאור,

נותרו זיכרונות נוקבים,

עדות מצמררת...

שירה קשה,

יום קשה,

אומה שלמה מרכינה ראש.

נזכור ולנצח לא נשכח

מעצם מקום קבורתם הלא נודע, וקברי אחים היו לא מעט, הנסיעה לשם כאתר תיירותי, זה קשה אך אין ספק שלנצח נזכור, הן את המקום והן את הניספים.