מֵתִים

חזק, כואב, נוגע ללב, קולע - את מתבשרת שאחד מיקיריך שבק חיים, את לא יודעת במי מדובר, עולים בקרבך חששות ועולות במוחך כל מיני אפשרויות, הכאב צומח שוב.  האובדנים אצלך מתרבים ככל שאת מאריכה בימים. תודה רבה לך רבקה היקרה, יהי זכרו ברוך. מרגיש את התסכול הכביר שלך.

חש בדיוק כמוך. חושש לפתוח מוגעות אבל בעיתון.

זה גורלנו עד סוף הימים כולם.ועל הפחד הזה נתגבר כשנמות בעצמנו. בינתיים ליב אנד לט ליב

שִׁיר קוֹרֵעַ לֵב
מַעֲלֶה דִּמְעַת עֶצֶב
יָגוֹן וּכְאֵב
מַפְחִיד זֶה הָרֶצֶף

שִׁיר עַל מֵתִים
עַל בְּרִיּוֹת שֶׁהָיוּ וְאֵינָם
וְאוּלַי דַּוְקָא לַחַיִּים
הַחַיִּים עַד ש..
עַד שֶׁיַּגִּיעַ תּוֹרֵם

יֵשׁ הָאוֹמְרִים
הַמָּוֶת נוֹתֵן מַשְׁמָעוּת לַחַיִּים
וְיֵשׁ הַמְּחַפְּשִׂים
אֶת מַעְיַן הַנְּעוּרִים

יֵשׁ שֶׁהַחַיִּים מְעַיְּפִים אוֹתָם
יֵשׁ אֵלּוּ שֶׁ"עָפִים"
יֵשׁ הַיּוֹדְעִים שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם
וְיֶשְׁנָם, רַבִּים, הַמֻּפְתָּעִים

בּוֹאִי נְדַבֵּר עַל הַחַיִּים
נִמְצָא שְׁאֵלוֹת לְחַקְרָן
נַשְׁלִים מַאֲוַיִּים סְמוּיִים
וְלֹא נַעֲצֹר אֶת הַזְּמַן

בְּרֹב אַהֲבָה, יַקִּירָתִי

שיר תגובה נפלא גד היקר,

מן הראוי שתעלה אותו

לבמה הראשית של האתר.

יום טוב

שמוליק

.

גדי. גדי. גדי: 

.

*

חוֹלְפוֹת הַשָּׁעוֹת כְּמוֹ הָרוּחַ:

.

לְכָל אַחַת מֶסֶר שֶׁלָּהּ. 

.

וְחַוָּה נוֹשֶׁכֶת תַּפּוּחַ 

.

- וְאָז מְפַתָּה אֶת אָדָם

.

.

כְּבָר לֹא חָשׁוּב לָמָּה אֲנַחְנוּ 

.

אִכְלַסְנוּ אֶת כָּל הָעוֹלָם:

.

חָשׁוּב רַק עַד כַּמָּה שָׂמַחְנוּ

.

- עַד כַּמָּה כָּאַבְנוּ פְּרֵדָה.

.

.

וּבְכֵן, נִתְחַלֵּק: הַשָּׂמֵחַ 

.

- אַתָּה לוֹ תִּהְיֶה מְשׁוֹרֵר; 

.

חֶלְקוֹ הַשֵּׁנִי, בְּזֶה רֶגַע, 

.

עָלַי, שֶׁאֶכְתֹב עַל כְּאֵב. 

.

.

תָּבֹאנָה שָׁעוֹת וּבָן נַחַת 

.

וּשְׁנֵינוּ נוּכַל לְזַמֵּר 

.

זְמִירוֹת עַלִּיזוֹת בְּלִי כָּל פַּחַד 

.

- וּבְלִי לְהַכְבִּיד עַל הַדּוּאֶט. 

*

.

בתודה רבה גדולה-גדולה, 

.

וּבְרֹב אַהֲבָה, גָּדִי יַקִּירִי. 

.

שלךָ, 

.

רבקה

---

רבקה יקרה לי !!!

החיים מתבשרים על המתים

שאינם בין החיים. 

ככול שאנו מתבגרים

גואים ועולים המספרים. 

זה דרכו של עולם. 

כואב שירך ומצמרר

נוגע במציאות חיינו. 

ערב מחבק חברה יקרה

ממני עליזה. 

גם כאן במושב דור בא ודור הולך 

והשמות מזכירות ילדות חברות 

והם הלכו גם במלחמה וגם מזיקנה 

לילה טוב יקרה  

בשקט בשקט

ובאין רואה

את רואה

איך יקירייך צועדים

אל שבילי הנצח,

ואת בצידי הדרך בחיים

מביטה וכואבת,

ימים של ילדות וגעגוע..

תודה רבקה יקרה על השיר הנוגע עם תובנות רבות על פרידה  מיקירים והתארכות חיינו.

יום טוב 

שמוליק

האובדן הזה כחוט השני עובד. חולות חסרי מנוחה על שדות ילדותך. 

נוגע ומדמיע שירך. 

והכאב הפנימי הוא הבא כאן לידי ביטוי בעוצמה כה רבה.

לאריכות ימים ושמחה-אדם 

כמו השיר שלי עם הנרות 

כל שבוע יחד עם גילנו 

מתווספים מכרים 

כואב 

חיבוק אהובה

כל פרידה היא כואבת ובמיוחד אותה פרידה לעולמים
לי מאד קשה עם זה מודה ומתוודה

זוכרת כילדה, בכתה א-ב- כשיצאתי מפתח בית הספר

ממול היה לוח מודעות 

וכל פעם חששתי שאראה מודעת אבל של הוריי האהובים

לא ידעתי שקודם לכן...מודיעים -...זה היה הפחד שלי 
יפה כתבת - תודה רבקה - 

כולנו הולכים לשם מהרגע שבו נולדנו , אומרים שזו חוויה יפה למות. כמו לידה. רק הנשארים כואבים...

מספר על אפסות האדם בעצם והשבריריות של החיים 

רבקה יקרה

כמה אני מזדהה עם שירך........ מפחיד

ו.......כואב

יום נעים אשה יקרהלי מאודדדדדדדדדדדדדד

ממני מרים

יום נעים

דור ה"דינוזאורים"הולך ונעלם לנגד עינייך ברוח הזמן, החשש לדעת מה יילד יום ומי הבא בתורו לרדת ממסעה של רכבת החיים, רבות השאלות ותשובה איין. תודה רבה רבה רבקה יקרה מאוד...!!!..לשירתך הנוגעת. המשך יום מואר ממני שמאי..

הכאב של האובדן שוב מחכה בפינה

הם מתרבים ככל שאנו מאריכים ימים

היוםהאובדן כבר משמעותי יותר

זה כבר מתקרב בדור .

רבקה היקרה, כתיבתך מרגשת וחזקה מאד!

אינני יודעת כיצד זה קרה. 

ערב טוב יקרה.