טוֹב

אהבתי מאד את הצעיף שכמו נכרך בין רחובותייך לבין רחובותיו.

פשוט מקסים

והניחוחות הדרום אמריקאיים האלה....

.

חייבת-חייבת להודוֹת לךָ על הבנת הנקרא לפי כַּוָּנַתִי, בידיעה 

.

ש-"כַּוָּנַת המשורר" לא שווה יותר מכל קריאה אחרת. 

.

צריכה הייתי להימנע מִשְׁתֵּי השורות האחרונות, כנראה, 

.

אוֹ לנסח אֶת השורה האחרונה באופן שונה. 

.

באמת-באמת: 

.

תודה רבה-רבה לךָ!, אודי יקר. 

.

להת' בשיר הבא. 

.

רבקה

---

ירושלים של מעלה

עיר של שלום

קודש אלוהי, הנוצרי

ואללה

ירושלים של מטה

יום ביום פוגע

משטרה, מחתזית

ועוני משווע

ירושלים של מעלה

אור לעולם

עיר שחוברה לה

מקום לכולם

ירושלים של מטה

שבטים ושפטים

היכן הוא ליבכם

יהודים, נוצרים ומוסלמים?

לכל אחד יש את הרחובות שלו

בהם הוא נוהג ללכת.

שם חייו מתנהלים

מבוקר ועד ערב.

לכל אחד יש את השעון שלו

את הזמן שלו, ואת ההיסטוריה שלו,

מידי פעם הזמן עוצר מלכת

מדי פעם מושלכות בה אבנים..

שיר עוצמתי ונוקב רבקה יקרה על המציאות  בה אנו חיים.

שבת שלום

שמוליק

העיר שחוברה לה יחדיו, אינה מחברת אנשים והמציאות כרגע עגומה למדי. 

זו העיר שלך ואיך שינתה פניה לבלי הכר 

בינות רחובותכם 

והתפר הזה 

די כואב 

כל אחד מביט בעיניים שונות 

שבת טובה אהובה

בִּרְחוֹבוֹתֶיךָ

בִּרְחוֹבוֹתַי

רבקה יקרה !!!

צילצולי פעמונים מתעממים עם רוח.. 

איש, איש וסמטאותיו, 

איש, איש, צו ליבו ינהלנו, 

אין אחדות, 

הכול מפוצל ומפולג. 

זו לא ירושלים של פעם

והלב דואב. 

מצער וכואב זה השיר

הנכתב מעומקייך. 

תמונה עגומה למדי!!! 

מחבקת לשבת שלווה חברה

ממני בהערכה ואהבה גדולה

עליזה. 

והיום זורקים אבנים נלחמים על פיסות האדמה הקדושה 

מקווה שיגמר בטוב 

חזק, כואב, זועק, קולע - למראית עין נראה כי בירושלים החיים שקטים אך בפועל שורר שם חוסר בטחון אישי משווע ונזהרים ממטחי אבנים. תודה רבה לך רבקה היקרה על שיתוף שלך בתחושת הביטחון שאת חשה.