אני ואלוהים.

אני ואלוהים.

אני מסתכלת לאלוהים בעיניים.

הוא מסתכל בחזרה.

אני מנסה לומר לו הרבה דברים,

לבקש סליחה –

והוא רק שותק

ומביט בחזרה.

עיניו גדולות ושקועות,

מביעות חכמה רבת שנים.

הוא מזכיר לי את סבא שלי,

אז אני מדברת איתו

על היסטוריה,

פוליטיקה

וכדורגל –

ואלוהים,

רק מביט ושותק.

ואז אני שואלת אותו,

איך היה לברוא את העולם?

ואלוהים עוצם את עיניו,

מחייך חיוך קטן,

כמו נזכר לעצמו –

ושותק.

אני מביטה בו

ונשטפת גל געגועים

לימים רחוקים,

כשהייתי קטנה.

אז אני מטפסת ומתיישבת

בחיקו של אלוהים.

וחיקו רחב וגדול

ואני מניחה את ראשי

בשקע צווארו

ועוצמת עיניים.

ואלוהים –

רק יושב ושותק.

עיניו עצובות,

פניו כבר חרושות קמטים.

כן, אלוהים כבר עייף.

כבר אין לו כח

לענות על שאלות

ולעשות ניסים.

כן, אלוהים שותק.

אלוהים –

יצא לפנסיה.