שיר השבוע - מּוזָתִי הָאֲהוּבָה

את מוצאת את המוזה שלך, זו ההשראה המפיקה מתוכך שירים מופלאים כמו השיר הזה. יחסי הגומלין שלך איתה מבוטאים בקטע הפרוזה הבא בהמשך והוא נוגע כל כך לכל אדם כותב. 

אביונת  

הייאמן שבאותם רגעים בהם עלה שירך היפהפה - כתבתי גם אני על המוזה שלי? 

מדהים!!!

היחידה שלא צריך 

גמילה 

מוזה לצידך כי את מפרה אותה 

באהבתך ובדרכך המיוחדת. 

שבת טובה יקרה

גם המוזה שלך מתנפצת לעתים ואת תרה אחריה, בלעדיה חייך אינם אותם חיים. נהדר השיר וקטע הפרוזה גם כן 

רק לא להגזים מדי באהבה ...  :))

זהו סיפור אהבה

בין משוררת למוזה

הן מאוהבות אחת בשניה

עד צוואר.

יש שהמוזה לימים נעדרת

בשדות זרים בוחרת

המשוררת בסבלנות 

תחכה עד שהמוזה תחזור

ותדליק אז את האור

שם בלב היכן שהמילים

הופכות שם לשירים 

המוקדשים  למוזה..

מקסים השיר וההסבר שכתבתאביה יקרה , בלי מוזה המשורר או המשוררת משולים לבריכה בלי מים..

השיר ראוי בהחלט להיות שיר השבוע..

נ.ב - כשהתחברתי למוזה שלך יצא שיר תגובה המוקדש לך.

שבת שלום

שמוליק

אני במשרת נכדים ורק עכישו רואה - אנסה גם להדביק תגובותיי לחברים הנפלאים סופש מחבק וגמנעים 

הוריהם טסו לכרתים

שם על חוף הים מול הגלים

את מוצאת את המוזה שלך.

היא תמיד איתך - בימים קשים

ובימים מלאי שמחה

היא אף פעם לא עזבה אותך.

נפלא הקשר שלך עם המוזה.

שבת שלום.

אם הנכדים הם הסיבה לכך שאין לך זמן - זה הכי נפלא,

כי יש לך את כל הזמן שבעולם בשבילם.

תהני מנכדייך ותגובות יכולות לחכות.

שבת כיפית עם הקטנטנים ועם הקצת יותר גדולים.

יפה ובכישרון רב שוררת- כדרכך בקודש.

ומאחלת לך- שההשראה תדבק בך תמיד ותמשיכי לשורר את שירייך הנפלאים

 עד מאה ועשרים כעשרים בטוב ובנעימים.

שבת שלום ומבורך.

ואת,

לא פעם צועדת בה באון וגאון

.

אָה. 

.

" ... / לא עמדתי מול הארץ המובטחת /  רק הבטחתי לעצמי

.

הבטחוֹת  / ... "

.

לכל הדעות (לדעתי, בוודאי), זֹאת הארץ המובטחת. 

.

ובהמשךְ:

.

" ... / בדברים היפים לגעת / ולא אהיה מלאת אכזבוֹת. "

.

כן, בהחלט וללא ספק: זֹאת הארץ המובטחת. 

.

ארבע השורות האלה הן שיר בפנֵי עצמו, אביה יקרה. 

.

ובשירךְ הן הלב שלוֹ . 

.

הים, חלומותייךְ - אני רואָה אֶת המוּזה שוכנת בךְ, וטוב לה 

.

מאוד אצלךְ .  לכן המילים מתפרצות והופכות לשיר, לשירתךְ . 

.

.

אהבתי מאוד, מאוד אֶת שירךְ :  הכול בו חיים ומוזה. 

.

אל לךְ לחשוש: היא, המוזה, אצלךְ, אביה אהובה . לפעמים 

.

היא נחה קצת, זה הכול . 

.

.

תודה רבה-רבה-רבה על ההנאה בקריאה!, אביה אהובה. 

.

אוהבת אותךְ מאוד, 

.

.

רבקה

---

וזה מקסים

הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי פּוֹרְקִים כֹּל עוֹל

וְאָז הַמִּלִּים עַל הַנְּיָר מִתְפָּרְצוֹת

חוֹשְׂפוֹת - מִזְדַּוְּגוֹת - נֶהֱנוֹת

חזק, מקסים, קולע - את קשורה בעבותות אל המוזה שלך, היא מספקת לך את השמחה כאשר השיר מבעבע ושופע בקרבך, את לא יכולה בלעדיה, חשה לעתים נבגדת ומחפשת אותה. תודה רבה לך אביה היקרה, שבת שלום.

אביה יקרה !

ומה לו לכותב ללא המוזה,

מביאה השראה מבורכת

וכתיבתו מבעבעת וקולחת.

ואת בלב המוזה

כותבת יצירות מושלמות

כשהים תפאורה מושלמת לשירתך.

ראוי זה שירך לככב כשיר השבוע תרתי משמע.

מברכת לשבוע יצירתי ומבורך

ממני תמיד

עליזה.

שיר יפה ומהנה!