הָיָה וְלֹא הָיָה

אֵדִי זִכְרוֹנוֹת הַיַּלְדוּת

הִתְפּוֹגְגוּ  וְנֶעֶלְמוּ

מֵעַל חַלּוֹן הַזְּמַן,

וְנִשְׁאַר רַק גַּעְגּוּעַ

לַזְּגוּגִית הַחַלּוֹן

שֶׁיָּדְעָה אָז לַחֲלֹם

לֹא כְּמוֹ הַזְּגוּגִית 

בַּחַלּוֹן שֶׁל הַיּוֹם

בְּלִי מְחָאָה וַחֲלוֹמוֹת..

מקסים רבקה יקרה שיר געגועים 

לתקופה בה לחלומות , למיסתורין ולאהבה היה טעם

של עוד..

שבוע טוב

שמוליק

אך עדיין חולמת  

יותר רציונלית 

אך עדין סנטימנטלית 

כל עוד הבל פיך בך. 

שבוע טוב אהובה

.

האמת ..? יותר מְחַפֶּשֶׂת להיות סנטימנטלית.

תודה רבה-רבה-רבה לךְ, אורנה אהובה.

חיבוק,

רבקה

---

התכהתה משהו וכבר אינה משקפת בבהירות את אותם חלומות ילדות שלא התגשמו. 

ומי מאיתנו לא אוהב למחות בכף יד את האדים האלה

והם נמוגו ואף טביעות רגלייך  בכל מקום 

מקסים

אַשְׁמִיעַ לִי טַנְגּוֹס אֶהְיֶה סֶנְטִימֶנְטָלִית אַכְהֶה אֶת הַזְּגוּגִית

.

תודה רבה-רבה-רבה!, אביה אהובה.

רבקה

---

שידעה רבות את הבל פיך ותחושותיך הכמוסות היא מעים מראה לחייך :)**

טביעות הנשמה 

פעם, רכה תמימה 

עתה,

בוגרת חכמה וכואבת

.

יודע צדיק - גם כשלא מדובר בנפש בהמתו ... 

תודה רבה-רבה-רבה!, יצחק יקר.

רבקה

---

חזק, מרגש, קולע - חלון ילדותך מכיר את הבלי ילדותך, את כף ידך, הוא היה ולא היה ובקרבך רק נותרו זכרונות. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב לך.

ועם המנגינה יעלו הזכרונות

זכרונות מאותה זגוגית חלון של ילדותך

אותה זגוגית שהבל פיך כיסה אותה באדים

ואת יכולת לצייר בתוכם בית ועץ

ולמחות אותם במחי כף ידך הקטנה.

עכשיו הזגוגית שם נשארת כל הזמן שקופה

ידך כבר לא מוחקת אדים...

ועל המדרכות נמחקו כבר מזמן סימנים שהותרת פעם.

הזגוגית של היום - היא קולטת הבל פה

אבל הוא נמוג מהר, בטרם הספקת לצייר בית ועץ...

כן רבקתי,

הילדות הייתה יפה ושמחה

אבל היא כבר איננה

ונותר זיכרון של זגוגית חלון אטומה 

שבמחי יד אפשר להחזיר את שקיפותה

ולחלום על מה שמסתתר מאחריה.

הזגוגית היום היא...

בואי לא נדבר עליה

ועל שקיפותה.

בואי נדבר על אהבה

אוהבת אותך המון

מתגעגעת לחיבוק  האמתי 

שעדיין מרגישה אותו 

שלך 

נורית.

.

אָה נוריתי. נוריתי. אַתְּ מכירה אותי כל כך טוב ... 

כן, נדבר על אהבה, על האהבה שלי לךְ, שלךְ לי - והכול חיבוק.

ועוד אהבה, ועוד חיבוק, 

רבקה

---

.

שמחתי לתגובתךָ, האמת. בעיקר אחרֵי תגובה קודמת שלךָ. 

תודה רבה-רבה!, צביקה יקר.

רבקה

---

והם כמו זוכרים ימים אחרים, את הילדה שהיית רק הזמן מעכיר את הזגוגית הזו ולא מעט 

שיר זיכרונות וגעגועים לילדות ולאהבה שהיתה פעם..

הזמן מכהה את הכל

את כל הסימנים שהשארנו ונשאיר בעולמנו

את כל טביעות האצבע שלנו-הכל ילך ויתפוגג יחד עימנו

כמה שאת מציאותית ורואה את הנולד והנולד לגמרי לא אופטימי

אוהבת את חוט מחשבותיך-מתחברת לחוט הזה

בהמון המון אהבה רבקה אהובה

שבוע קסום

ממני מרים

.

מרים אהובה מאוד, 

תודה רבה-רבה-רבה על דברייךְ, על תגובתךְ, על היותךְ אַתְּ.

בנוסף להם, אני מרגישה ש-

הכאב - הכאב נותר חי. לא כאב של החמצה אלא כאב של אהבה. 

ואותו אנחנו נושמים ונושפים על זגוגית ההווה. זֶה כאב טוב, חיובי, מפרֶה.

שוב, תודה רבה-רבה על דברייךְ!, מרים יקרה, ותודה רבה-גדולה על אהבתךְ, באמת.

אוהבת אותךְ, מאחלת לך רק טוב ושבוע נפלא,

רבקה

---

.

.