פלישתים עליך...חלק ג׳ והאחרון
השקיעה שלחה קווים אדומים אחרונים ברקיע הסגול
ולילך בתחנת האוטובוס, לבדה מתפעלת מיפי הטבע ,
ובעצם, היא לא לבד
לצידה, שתי שקיות מלאות באפרסקים סמוקי לחיים,
כמוה, כשנגעה בפרח , התחוב לה בשיער
ובליבה , ננעצה תקווה מתוקה ...
הטרמפ המבורך הגיע
בתוך פורד - אסקורט לבנה ומבריקה (המודל החדש שצה״ל רכש לקציניו )
מספר זיהוי - צבאי, שני חיילים צעירים מלאי מרץ, בסדיר ( לפי דרגות -סמל )
נשלחו כמענה לתפילתה-
או אולי לתפילתו של עמוס…
"לאן אתם מגיעים" לילך חקרה ראשונה,
אחרי הכל, אסור היה לה לשכוח את כללי הזהירות והבטחון הצבאי -
"לאן את צריכה.."- תיחקרו השניים,
אויש, לא היה לה כוח עכשיו להיכנס לדו-שיח שכזה, מהתל
אך אזרה אומץ ושינסה כוחה ליעד אחד- הביתה
ובחוסר ברירה ענתה -"למושב.."
"טוב תעלי, תעלי..." זירז אותה החייל הנהג,
שהתנהג כאילו הרכב הוא רכבו הפרטי שלו ואמר
שהוא לא יודע איך להגיע לזה המושב …
" אגב , יש לי מספיק אפרסקים כדי לרצות אותכם,
להסיע אותי עד לפתח ביתי …" .
ובליבה חשבה- היא תעשה הכל, רק שלא תצטרך
להשאר לילה מיותר בבסיס, בחדר מיותם, ובצריפון
הקר מאד בחורף, וחם מאד בלילות הקיץ,
ללא מאוורר או תנור חימום, הצטמררה…
-"טוב, טוב, קחי בחשבון שאני עוד אתעכב בבסיס הזה"
התרצה לבסוף החייל הנהג, והצביע לכיוון הבסיס הצבאי,
הצמוד לבסיס הצבאי שממנו יצאה עם אותו סגן- אלוף…
שוב הצטמררה
השניים נעלמו בצחקוקים לתוך המשרדים המוארים...
לילך נשארה ברכב החשוך והתרווחה במושב האחורי,
נאנחה עמוקות כמו ניסתה לשכוח את שעבר עליה
ואת שרשרת אירועים שכזאת, רק ארוחת ערב טובה ,
של אימא העיראקית שלה , תוכל להשכיח ממנה…
היא לא הייתה רעבה, חשה את כבדות העייפות
ולא שעתה לזמן הארוך שהם התעכבו...
״זהו!, עכשיו נוסעים אליך" - סופסוף חזרו השניים
מהמשרדים המאווררים
"תאכלו אפרסקים?!" ביקשה להתיידד, הם סירבו
והמשיכו לצחקק בינם לבין עצמם, ללילך לא סיפרו דבר על מעשיהם
במשרדים , בידם היו מסמכים מסווגים בדרגה א׳…
הכנות אחרונות למלחמה בצפון
לילך לא חקרה יותר מדי, היא כבר הבינה , הם רק שליחים
של מפקדים בדרגות גבוהות, כן, לכאלה עם דרגה של סגן- אלוף …
וכדי לרכך את האווירה העכורה ,שנפלה פתאם ,היא סיפרה להם
איך הגיעו אליה האפרסקים ,כמובן, גם על ה"סגן-אלוף"...
"נו, את חיילת יפה .."
יופיה לא נסתר מעיניהם , גם בשעת הלילה, כמעט 22:00
הם גם לא הפנו אליה מבט לאחור, אף לא האריכו שיח באותו עניין
והמשיכו בנסיעה שתוקה ורגועה , עד שהגיעו לכניסה של המושב.
ולכניסה של המושב עטרת פרדסים מדובללת בתקופת יובש זו,
והדרך בינותם, חשוכה, ארוכה ומפותלת…
"אהה, עכשיו נזכרתי.." קרא החייל שישב ליד הנהג
"יש לי חבר במושב שלך! הוא השתחרר לא מזמן.."-
מי הבחור?"-
"קוראים לו אבשלום, תמסרי לו ד"ש.."
לילך מחאה כפיים, כמו קיבלה חבילת הפתעות,,
שאותן מחלקות לחיילים/ות ה"דודות" -מעמותת לב"י
-"הוא שכן שלי!, תכנס להגיד לו שלום ״-
אבשלום לא היה שכן שלה…לילך שיקרה
"לא ולא !" קטע את התלהבותה הנהג
ועצר בתחנת האוטובוס בכניסה של המושב,
הוא סירב להיכנס לתוך המושב - "תראי"-
פניו התכווצו ברזונם-"אי אפשר היום."
"אבל הבטחת!"
וכמו נתקפה ביצורים אפלים
ששכנו בפרדסים לאורך הכניסה של המושב,
זיעה קרה כיסתה את כל כולה ואין זו זיעה מפאת חום הקיץ,
בלילה הזה נשבה הבריזה,
ממערב היה הים חשוף ומוכן למשב- נפש, אך לא בנפשה,
לילך ניסתה שוב ושוב לשכנע את השניים,
ושוב נברה במוחה. כמו בחבילת ההפתעות ולהודות
שעד עתה הם ידעו רק להתבדח ויצרו אווירה משועשעת
בטרמפ המבורך…
"וברצינות"- לילך לא ציפתה לזו הרצינות - המשיך
"התעכבנו הרבה במשרדים ואני כבר חייב לטוס לבוס,
אני כבר מאחר לו..."
והוסיף נקודה רגישה לכל חייל -
" את מבינה, הוא ירתק אותי שַבָּת..תביני"
לא, היא ממש לא הייתה יכולה להבין -
המומה ומבועתת נתקעה שוב במסילת המבוכה,
בכפתור חולצתה החסר
ואולי באותו הפחד-
"תגידי..יש לך חבר?"-
וזה בדיוק הזמן להרוויח זמן ולאפס את המתח …
ויצרו קירבה מהותית יותר- הם החליפו ביניהם פרטים אישיים
"אני לילך מה שמךָ ?" - ופנתה לחייל שישב ליד הנהג,
הסימפטי מבין השניים ,
"אני סמי". השיב
"ואתה סמי מאשקלון ?!…"
לילך הרגישה ששלפה סידרה מנצחת במשחק פוקר…
וליבה ניבא לה שיש לה קלף חזק,
שוב נפנפה בקול את מקום מגוריו של סמי... איזה עולם קטן
והשניים שישבו לפניה, החליפו מבטים מהירים ביניהם,
הם היו מופתעים
"פלישתים עליך סמי ! "
-שאג הנהג על חברו , ביללות ובתנועות גוף של טורף
כמו זה מהפרדס...
וסמי , עלם חמודות, שחרחר נאה , עיניו ברקו בירוק
היה החבר לשעבר של פנינה השמנמונת
פנינה חברתה למשרד.
לילך מעולם לא ראתה את סמי,
אפילו לא בתמונה, די היה
בסיפורים ובדמעות עסיס של פנינה המתוקונת
לפני חודשיים הם נפרדו...פנינה בהיריון .
בשעה מאוחרת, כמעט בחצות , כשלילך נכנסה למיטה,
אחרי מקלחת רעננה וארוחה טובה,
הרגשות בה היו מעורבים -
בשיעור המאלף שעברה ביום הזה, הבינה שבחיים עליה להתנהג
פעם כמו ״ שמשון הגיבור״ - תמות נפשי עם פלישתים
ופעם כמו ״ דלילה״ - שרשמה לעצמה נצחון ועוד נצחון
בכל יום שעבר עד לסיום השירות הצבאי,
והיא שכל כך פחדה ממעשי - הזימה והתועבה...
אותם, מעולם לא פגשה
ביצורים הדמיוניים והאפלים ששכנו בפרדסים, במבוא למושב
אלא, בבני אדם, בשר ודם .
כחודשיים אחרכך , לילך השתחררה מצה״ל
והמשיכה לבנות לעצמה חלומות מתוקים
התקשרה לעמוס- ״הוא במילואים, בצפון…״
מעבר לצידו השני של קו הטלפון ענה לה קול אימהי מודאג
ובצפון , מלחמת ״שלום - הגליל ״ …
-סוף -
לילי א…
