תקציר -
פרק ראשון מציג את תולדות חייה של ראשל, אם יוסף. אותו אחד שהחליט לצאת ולהילחם ברע.
ראשל
1
במערת אביב יושבים במעגל 10 תלמידים סביב גבר אחד. קירות המערה מוארים באמצעות מנורות חזקות, שהחשמל להפעלתן נגנב מעמוד חשמל קרוב. המערה נקייה, מחוטאת היטב. לא פשפש ולא פרעוש, לא יתוש אף לא עטלף יבואו בה. עת היא ריקה מסך חשמלי בלתי נראה חוסם הכניסה אליה.
השירה הבטנית המהמהמת מוחזרת מקירות המערה. התלמידים נעים מצד אל צד, ידיהם שלובות אלה באלה. כולם מרוכזים בטקס קדמון, בהתחברות עם אבות אבותיהם מלפני עשרות אלפי שנים.
ראשל עיניה עצומות, כפות ידיה אחוזות על ידי שתי כפות ידיים כבדות, אחת מכל צד, נעה אף היא מצד אל צד בקצב המיסטי, העמוק, הקצב הבא מלב האם אל לב העובר ברחמה.
הגבר במרכז המעגל אוחז בתודעתה בכוח רב. היא רק רואה אותו, את פניו. היא מריחה את ריחו. יש לו הריח שגופת אמה הנשרפת העלתה בחדר אביה, הריח מחזיר אותה אל העשן הוורוד שהציל חייה.
פניו כהים, חלקים לגמרי וצבועים באפור. הוא לבוש בבגדים פשוטים שצבעם נע בין השחור ללבן ומתגוון עם כל תנועה שלו. רגליו יחפות, וכפותיהן על האדמה. ידיו שלובות היטב, ואצבעותיו צרודות, מקישות ומפיקות צליל קצבי קבוע, עדין וחזק גם יחד, מעמיק ומנציח את הולם הלב הזכור מרחם האם.
האם אלה פניו היא שואלת את עצמה ומייד חשה מעין רגש של בגידה, חוסר נאמנות, מעט חרדה שמא הוא קורא את מחשבותיה, שמא ישמע את כפירתה הקטנה.. היא רועדת. עוצמת עיניה ומתחזקת. שוב מתבוננת בו בריכוז עילאי. עינה השלישית, עין הרוח מתרחבת, מעמיקה חדור אל מעבר לנראה, לגלוי כדי לקלוט את כל מה שאפשר ממראה גבר זה, ממראה פניו מגופו. עולם שלם של מחשבות, רגשות מציף אותה. ריחות עולים באפה, מרגיעים, אבל בקצה שלהם מסתתר ריח אחר, מאיים. האם מגבר זה בא הריח, עולה בנפשה השאלה? וכמו בפעם הקודמת, היא נבהלת מעט מעצם התהייה, הכפירה הזו. עין הרוח שלה עדיין לא מוכנה לפגוש את נפש הגבר.
האם היא פוחדת?
הפחד לא שוכן בליבה או בגופה של ראשל. מאז מראה אביה המת ואמה המתכווצת ומתקפלת לתוך עצמה, אין בה פחד. יש בה חששות עמוקים, ידיעה שכל פגישה טומנת בחובה הבטחה וגם איום. הפחד כשיבוא חשוב מאוד כדי לסמן לה אם עליה לברוח מייד. עכשיו היא לא פוחדת. הצל שניסה לחדור אליה ומעולם לא חדר לימד אותה שיעור חשוב בזיהוי סכנות, ריח הסכנות וריח ההבטחות.
ללא פחד היא מביטה בפני הגבר במרכז המעגל. פניו הצבועים באפור הם פני גבר רגיל. לא יפים ולא מכוערים. יש לו עיניים גדולות, גבות עבות. היא לא הצליחה לזהות את צבע עיניו. אף עדין ודק, פה עם שפתיים בולטות. הראש מכוסה בכיסוי שמסתיר את שיערו. הצבע האפור מונע ממנה לראות את תווי הפנים העדינים, אלה שמגלים רבות לאותם היודעים לקרוא פנים.
היא מרחיבה את העין השלישית שלה, זו שבמרכז מצחה, מביטה ישירות בפני הגבר. אהבה גדולה נעורה בה אליו. אהבה גדולה מגיעה ממנו אליה. היא חופנת אהבה זו בכל גופה. עינה השלישית כבר מכסה את כל פניה מכילה, ממזגת ומתמזגת עם האהבה שזורמת אליה ממנו. בכל כוחה היא נצמדת אל הרגש הזה. היא נעה בתוכו, חותרת בכל כוחה אליו ומביאה עמה מנחת אהבה שלה. היא גם יודעת, הוא יהיה אבי ילדיה.
זמן רב מדיי בזבזה על חיפושים אחריו. כמה שרלטנים, נביאים בשם עצמם, מוכי גדלות ושגעון היא פגשה במהלך השנים האחרונות בחיפושיה אחר הזיווג שלה. האם הראשה של מסדר המכשפות שאימצה אותה לאחר האסון בו מתו הוריה הסבירה לה את תפקידה כאימו של הרב-מג שיביא את הקץ לרוע, את חובתה למצוא לבד את זיווגה. היא למדה איך פותחים את העין השלישית. היא למדה לראות עם העין השלישית. סובה בכל הארץ. מהצפון ועד הדרום. יפה, חזקה, זו שאף גבר לא יכול לה גם לא חבורת גברים תוכל לה. סוף סוף מצאה אותו קרוב לעיר בה נולדה.
השירה ממשיכה ועוצמתה גוברת והולכת. המנורות מתעמעמות ועשן הקנאביס שנשרף בצלוחיות מתכת סביב התלמידים הפיל עליהם שלווה גדולה. זה אחר זה הם סבבו לאחור ולקחו חומר זהוב שהיה על כל צלוחית, מרחו אותו על אפם, על נחיריהם. ריחו הכה בהם בעוצמה, השפעתו שילחה אותם בעקבות יללת הגבר במרכז וחזיונותיו ששיתף עמם הרחק אל מגדלי עבר, אל בתי ספר של העבר, אל רוחות אבי אבות אבותיהם, אל רוח אימם הקדמונית
שאגה אדירה עלתה. אחריה דממה עמוקה, נוכחת, קשה מחלמיש. התלמידים השטחו על גבם על רצפת המערה כמו עלי כותרת משוטחים בין דפי ספר.
ראשל נשארה יושבת, דמומה ומולה הגבר.
