בחורה (2)

- קטע 2

כשפקחתי את עיניי השתררה סביבי כמעט דממה. הינחתי לתמרור לנפשו ושוב מיהרתי. עקפתי צואה מרוחה של כלב ודילגתי מעל אריח שבור. שקעתי בתוך מרצפות מתנדנדות, עולות ויורדות. ירדתי על הכביש וחזרתי למדרכה. רגלי התבלבלו והסתבכו אחת בשנייה. האטתי את צעדי וחישבתי את תנועתם בקפידה.

לבוש הייתי בחולצת הגולף הדהויה שלי- זו שבצבע החרדל- שצבעה הולם אותי, אותה אני לובש עד עצם היום הזה. וכמובן, וכרגיל, מיכנסי הג'ינס השחוקים והחגורה הצרה והשחורה. בידי אחזתי שקית ניילון שחורה, אותה קיבלתי מאחת החברות המסחריות שהציגו ביריד האופנועים הגדול שנערך בקיץ אותה שנה.

הלכתי בדרך הצרה שהותירו המכוניות החונות על המדרכה כשהבחנתי למרחוק במכונית דגם "אוטוביאנקי", צבועה בכחול כהה, עם מיכסה מנוע מורם וזוג רגליים נשיות מציצות שחסמו לי את המעבר כמעט לחלוטין.

התקדמתי וראיתי את בעלת אותן הרגליים, רכונה היתה וידיה מפשפשות אי שם בקרבי המכונית. היא נראתה לי לקראת אמצע שנות העשרים שלה. אמנם צעירה היתה, אך הופעתה היתה מעט כבדה. מטופחת היתה בצורה לא מקצועית, לבושה בקובץ פריטים חגיגי, כמעט מהודרת היתה, אלא שחסרה היתה את המקצועיות, את הנשיות הטבעית, או את זו הנרכשת במשך שנים בעמל רב.

התקדמתי לאט וניסיתי לקלוט הכל. לאחר שבחנתי את פרופורציות גופה, את פניה, את גודל חזה ולבסוף את רגליה- ממש בסדר זה- ידעתי שהיא "עוברת". היה נדמה לי שהיא העיפה מבט קצרצר לעברי ומיד חזר מבטה ונינעץ בגוף המנוע.

לא הייתי בטוח בעצמי. לעולם איני בטוח בעצמי. לא ידעתי אם צריך, או אפשר, או כדאי, להציע את שירותי. בנוגע לידע הטכני הנדרש לעזרה לא היו לי כל ספקות. משחר נעורי נוהג הייתי לפרק ולהרכיב. בעיקר התמחתי בתיקוני מנגנונים מיכניים המשולבים בפיקוד חשמלי. אגב לאחרונה גילו את חולשתי לתיקונים מיקצעיים כמה מהדיירים המזדקנים של בניין מגורי. לעולם איני יודע לסרב להם והרבה מזמני החופשי מושקע בתיקונים ובשיחות בטלות עם הזקנים.

התמצאות במכוניות הוא עניין קטן עבורי. מצד שני בנערות מעולם לא הבנתי. למרות גילי המתקדם- בעוד כשנה אמור אני לחגוג את יום ההולדת הארבעים- מעולם לא הפשטתי בחורה. כל שכן לא חדרתי ופשפשתי במנגנוניה הניסתרים. רוצה הייתי, אך...