העזה..

ואת העזת 

חיית 

עכשיו חיה בשלום  

תמיד היי את בריאה , שמחה 

ותחלקי איתנו יקרה

מצנח ומה לא , ולא משנה באיזה גיל. זה הופך את החיים להרפתקה. 

אבל, היית שובבה וזה כיף לספר ולשמוע 

את נפלאה ונהדרת.רישמי אותי בטופ של המעריצים שלך.אין לי ספק שאם היית נולדת וגדלה במקום הצפונבוני שלי ,למשל: היית היום מרצה.. באוניברסיטה,הן בכח הידע שאגרת והן בזכות הקסם הבלתי נדלה שלך.

איילונת: אני עומד ומצדיע לך!

מה היה קורה אילו..

האמת?  אף םעם  לא לא הייתי שייכת לדור שלי..

היית נטע זר,, לגבי מיקום וזמן

בצעירותך העזת לעשות כל מיני דברים, היום את סבתא ומעיזה להשאר מי שאת, השתנו הזמנים. תודה רבה לך אילה היקרה, יום טוב.  יש דברים שאנחנו כבר לא יכולים לעשות ולעתים לא מעזים בגלל שמהוהים וצריך לגייס לשם כך את תעצומות הנפש. 

העיקר שנהיה בריאים

.

אילה יקרה מאוד, מאוד, 

האומץ וההעזה להיוֹת אַתְּ עצמךְ ראויים לצל"ש.  

תאמיני לי . 

שירךְ מדַבר אלַי קרוב ללבי. 

תודה רבה-רבה!, אילה יקרה. 

רבקה

---

לדעת להעיז

לא כל אחד יכול

ולא יודע 

ואת גם העזת

וגם יכולת

עכשיו נשארו 

הזיכרונות בהם

העזת אז לרחף

בואי תשארי 

כמו שאת

יודעת להעיז..

מקסים אילה יקרה שיר על תעוזה שכתבת שהשאירו בך זיכרונות נעימים גם בין שמיים וארץ.

יום טוב

שמוליק

היום אני כבר לא יודעת ולא מעיזה להעיז

נהדר אילה יקרה,  אני כל כך מבינה אותך

אני עם שיער כסוף בגיל שבעים

ריחפתי באומגה מעל צמרות העצים ביערות הגשם בדרום אמריקה

אז אני מבינה את תחושת התרוממות הרוח שהייתה לך לצנוח במצנח רחיפה

ולהיות ברכבת הרים ...

נפלא אילה, ואיך אומרים היום בשפה תקנית - אין עליך.

המשיכי לחוות דברים נפלאים שכאלה

וששער כסוף לא יעצור אותך.

העיקר הרוח מרחפת.

אני עשיתי אומגה עם הנכדים..

בך יש אצילות מאז שראיתי אותך

זו הייתה פעם סיסמא בשער

מחנה צבאי

לא אדבר באותם ימים

אברך מלב  על העזתך

התגייסת בניגוד להמלצת אביך, וזו את. מעיזה! מנסה!

הישארי נפלאה כמות שאת-אדם 

תודה אדם

את לא חוששת מהן, מעיזה ולא מרפה וכך טוב! 

אילה יקרה!

עם הגיל התעוזה משתנית,

הגוף משתנה,

הצורך,

הכי נכון לפעול לפי הרגשה

ולעשות את הדבר הנכון

גם היכולת

יפה שוררת על התעוזה שלך.

מאחלת לך: הרבה בריאות

והמשיכי  לשורר את שירייך היפים עד מאה ועשרים כעשרים.