הולך ופוחת הדור

אבל יש תרעומת על כך שמשתינים בקשת על המבוגר האחראי...

הייתי במקום שזה כאב לי. 

על ההבדלים הגדולים של אותם ימים ושל היום. אך יותר מכל, האגו הגדול, כולם יודעים הכל ואין צורך ללמוד לא ממאסטרים ולא מאף אדם אחר. חבל שזה כך. 

אני כיבדתי ועשיתי שירות למורים מורות שלי. היום אין שמץ מודעות וכבוד. המורה הפך לילד כאפות...

לא מוכנה להחזיר את המודעות שלי אחורה

איך הפישפש קפץ למעלהַַַ

.

אז ככה, רחל יקרה, אהובה: 

קחי בחשבון שעד לפני כמאה ושישים/מאה ושבעים שנים,

לא יותר, 

ברוב המדינות והמקומות בעולם ילדים יצאו לעבודה כבר בגיל 

חמש או שש.  

הצעקה אני- אני- התחילה בערך באותה התקופה. 

הבעיה בחינוך קיימת מזמן-מזמן. 

מה שחדש: 

היום הכול מצטלם נהדר בסמארטפון ובאינסטגרם. 

והכול מתפשט במהירות. 

זאת דעתי, ברור. 

מה שבטוח: 

תודה רבה-רבה על הדימויים המרעננים אֶת הנושא!

אוהבת אותך מאוד, מאוד, 

רבקה

---

לא הבנתי את הקשר בין עבדות ילדים לזה שכיום משתינים בקשת על המבוגר האחראי... 

.

הוֹ. 

הנה מצאת אותו. 

שכחתְּ איפשהו ש"כבוד המורים" על תלמידיהם הושג לרוב 

באמצעים אלימים ביותר. 

אני מקווה שהסברתי את דבריי, רחל אהובה. 

רבקה

---

לא דיברתי על ילדים ומשמעת כוחנית אלא על הודייה מקרב לב של אנשים בוגרים שזכו ללמוד משהו נדיר ומקורי ובכל זאת מתנהגים כאילו זורחת להם ולא לו... השמש מהתחת.

אני רואה בדמיון מקדשים בהודו או בהימליה ובאפריקה שבהם באים ללמוד עם קדושה וכבוד וכאן זה אלימות למורה ולהורה, ולצרוח - אמא תשתקי... בפרהסיה. 

.

רחל יקרה, 

קודם כול, סליחה על איחור בתגובה. לא ראיתי קודם.

שנית: 

אנחנו חברה אלימה. אני שומעת ילדים של (זאת אומרת: הם כבר מש-ממש מבוגרים) משתיקים את אביהם, את אמם - כך שלא מפתיע ש"זֶה עובר בירושה" בכל מקום שילכו. חילוניים, דתיים, חרדים - אצל כולם. חוסר הסבלנות וחוסר הסוֹבלנות של הדת היהודית אלה הן שתֵּי תופעות ידועות. וכמובן, שתיהן עוברות גם לחיחוניים.

צר לי, אין לי דרך אחרת להתייחס לנושא. 

סליחה! כנראה, התייחסתי לא-נכון לדברייך בתגובותיי הקודמות. 

אוהבת ומכבדת אותך מאוד, 

רבקה

---

זה יפה שאת רואה את כל הצדדים 

את מלינה על כך כי הדור איננו נטול ערכים, תרבות המגיע לי, חוצפה, החברה עברה שינויים תרבותיים. תודה רבה לך רחל היקרה על הזעקה שהבעת. לילה טוב.

הדור נטול ערכים בהחלט, יש זילות בערך הידע . זילות בערכו של המורה , 

הידע בעולם מכפיל ומשלש עצמו בכל רגע נתון.

לחיצה על המקש ומקבלים מיד את התשובות.

המורה היום אינו מקור הידע הבלעדי,

ויש מורים שלא מפנימים זאת,

כי  במקום ללמד את מה שהמורה יודע

צריך לנתב את דרכו של הלומד

כדי שיגיע בכוחות עצמו לידע הנדרש

אין צורך בהכתבה ובשינון

צריך ללמד לדעת לחבר שאלות

צריך לדעת להנחות  ולכוון

זה מה נחוץ היום לתלמידים

אם ננסה ללמד אותם את מה שבעצם הם יודעים

אם נתרפק על דרכי הוראה מיושנים

ואם  רק נתעמת עם התלמידים

ולא נדע לחבק ולתמוך ולעודד גם את החלשים

רצוי מאד מאד לפרוש ולא לאבד את הראש..

נאום המורה עם ניסיון של 45 שנים בהוראה

ועדיין אני חושב שיש דברים בגו בשיר המקסים והכואב שכתבת רחל היקרה.

יום טוב

שמוליק

יש זילות בערך הידע וזילות בכבוד המורה, אני לא מדברת על ילדיםפ שכביכול "מוכרחים" ללמוד ויש כאן מין האכיפה אלא על בוגרים שבוחרים מה ללמוד ואז מזלזלים בערך המורה וזכותו להעביר את החומר איך שהוא רוצה ,

למשל: לתת את הרקע והשיטה שעומדת אחרי דברים מסויימים ומסבירה למה הם ככה,

במקום לחזור כמו תוכי לנצח על הברה אחת ולבצע אותה שגוייה לכל אורכה,

אמנם יש ידע ברשת אך הוא לא משתווה למה שמורה יכול להבהיר.

הידע ברשת רדוד ופונה למכנה משותף נמוך מאד. ויש דברים שכלל אינם ברשת,

ידע נדיר שהבריק למורה בלבד,

תודה שהוא בכלל מעוניין ומוכן ללמד את זה. הוא לא חייב.

יגיד- אכן, אפשר שתישארו בבערותכם ובשטויות שלכם ועזבו אותי במנוחה,

יש מורים כאלה, משעדיפים לפרוש מהוראה ולהנות מהידע באופן פרטי ביותר. אכסלוסיבי וסודי. 

זה זילות כבוד האדם בכלל והמורה בפרט לחשוב שאתה יכול להרים קול באמצע שיעור ולגעור במורה ולומר לו איך ללמד אותך.

עדיף שתלמידים כאלה באמת יצאו מהכיתה ושלום על ישראל,

כי הם מנרמנלים התנהגות נלוזה וחסרת כבוד.

כל זה אני עדיין חשה ועוד נצרב לי בנשמה מאתמול בשיעור תופים. עצרתי דמעות והמשכתי בלי לומר דבר, זו התוצאה . 

רחל היקרה 

אני מבין את כאבך מהשיעור אתמול בו עצרת את הדמעות והמשכת הלאה.

אני יוצא מתוך הנחה שתלמיד רוצה ללמוד ומורה רוצה ללמד והאינטרקציה בינהם יוצרת ידע חדש הנאגר גם אצל התלמיד וגם אצל המורה. אם ההנחה הזאת לא קיימת אז בעצם אין על מה לדבר.

אבל אני מבין מאד את כאבך ותיסכולך.

חיבוק ממני 

שמוליק

ביקורת נוקבת מתוך ראיה חדה וניתוח שנון של המצב.

לזיכוך האגו-אדם 

לשעמים השירה שלי היא טיפול עצמי ואני פורקת כאן ומתנחמת בתגובות האוהדות. 

תמה התמימות 

הכבוד , מה זה? 

יקומו התריסים יגידו דור של ידענים 

אך דבר לא שווה 

אך מולר יראה הכבוד. 

יום קסום אהובה

אכן זילות בכבוד הידע, כאילו זה מובן מאיליו, הפיכת המורה לשק חבטות. מותר מולו הכל, עוד מעט יחטיפו לו סטירה, ואת זה גם עשו. ומה בכלל מתפלאים אם תינוקות חוטפים אלימות במעון?

הם יגיעו לביהס ויחזירו למורה מה שהם רוצים לנקום במערכת. נפש המורה נפגעת 

איך דברים השתנו להם, גם יחס המורה לתלמיד וגם הכבוד מהתלמיד לאוטוריטה כלשהי. כמה חבל 

המורה זה כלום, ערכים זה אויר ... 

ומה זה משנה 

העיקר המחול הבלתי נשכח הזה שנקרא חיים 

יום בריא שמח מחבק בכל המישורים 

אבל תארי לך שמה שאת חשה לו יראת כבוד יבואו ויחללו לך את המקום הזה. לא יעריכו... את מעדיפה שכאלה לא יהיו בקרבתך. 

אוהבת יום נפלא

יום האתמול ויקום הגזר ויכה את הגנן..

הדור של היום אצה דרכו ולרוב דעתינו

כמעט ואינה נחשבת.

לקרוא את שירתך הבוקר ולהתחיל את

היום בחיוך..תודה רבה לשירתך רחל יקרה..

שיהיה לך אחלה של יום..ממני שמאי..

והכי עצוב

ראיתי מורים עוצרים דמעות

באומץ לב...

נפלא רחל יקרה 

עבר לי :)***

רחל היקרה!

דור שאינו ידע את יוסף.

דבר אינו נשאר כבעבר.

התלמידים, האנשים, החיים,

הכול השתנה לבלי הכר

והשינויים האמיתיים עדיין לפנינו.

האמת.. מתגעגעת לימים של פעם, 

היום יפים בפשטותם. 

מחבקת ליום מואר רחל יקרה

ממני עליזה.