ובזיכרונה-לבמת הדיון של נורית ליברמן

ודבר לא ישבור אותה, לא עוד. הפרשנות שניתנה למסירות הזו, לימדה אותה רבות וחיזקה אותה 

וואו, קראתי פעם, קראתי פעמיים

המציאות הזו הקשה

מציאות שמכה, שמכאיבה עד אימה

מציאות מפחידה.

והנורא מכל זה האיבוד,

איבוד כל מה שהאמינה בו...

איך יתכן שהיא אם מסורה, נותנת את כל כולה

ומקבלת כזו מכה...

אבל בכל פעם שנזכרה במכה, היא לא התכופפה אלא זקפה את קומתה,

עכשיו שום דבר לא יוכל לה. היא עומדת זקופה, מיישירה מבט

אותה לא ישברו. 

צומררתי מכל משפט כאן 

אהבה לך אישה 

כשאדם נותן מעצמו 

מכל כולן עד כי רקנות 

והתמורה כה מאכזבת 

שוברת רוח 

ולא קלישאה קמים חזקים יותר 

כי זו הדרך להגן עלייך מעלייך 

מהנפילה. 

שבת טובה אהובה

ממש הארת לי את התחושה שזכרון הופך ברבות הימים לכלי עבודה. הוא אומר לנו משהו להמשך. אפשר ללמוד ממנו. תודה 

גם כשכלו כל הקיצין

כשאיבדה אמון  בכולם

לא איבדה את התקווה

הזיכרון נשאר איתה

כמו אותו חבר נאמן

בשעת צרה

עכשיו איתו היא לעצמה

כי הזיכרון חישל אותה..

שיר חזק מאד גלי יקרה עם המון חומר למחשבה שבהחלט מתאים לציטוט של קירקגור.

שבת שלום ומבורכת

שמוליק

.

ברשותך, גליתי יקירתי, 

אתיייחס לשיר/לנושא שהעלית כפי שאני קוראת ומבינה 

אותו. 

*

העלית תמונה שבימנו-אנו קרובה למציאות של רבות-רבים, 

כשהילדים באים בטענות להוריהם, 

כשנתינת האם נתפסת על ידי ילדיה כניסיון לכבול אותם - 

אחד המושגים הבולטים הוא אמא מרעילה, למשל; 

וכן, כשיש גירושין, 

כשיש פירוק במשפחה, 

ועוד מצבים למיניהם. 

תמונה לא-פשוטה, אבל - מציאותית מאוד .

בשירך, ה-לבד שלה הוא העוצמה . 

איך שלא יהיה, ה-לבד הוא מציאות חייה . 

*

תודה רבה-רבה-רבה, גליתי יקירתי. 

רבקה

---

לבד זה כוח השרדות / עוצמתיות

*****************************

גלי אהובה !!!

לא תמיד יעריך האדם את עוצמתו,

לא תמיד יעריך אדם את כוח עמידתו

בפני ההוריקנים של החיים

רק כאשר נותר בגפו,

מתפרצות התעצומות והיוכולות שלו

להבין את מידת הישרדותו למול החיים.

חזק !!!!!

מתחברת מאד לכתוב יקרה.

מחבקת לשבוע מבשר

ממני תמיד בלב

עליזה.

בחלוף הזמן פקדו את האם תהפוכות, תקופה קשה, היא נדרשה להתאים את עצמה למציאות החדשה, להיות רק היא עבור עצמה, זה חישל אותה. לזנוח את מה שהיה בעבר. תודה רבה לך גלי היקרה, אחר הצהריים טובים.

הזיכרונות על מסירותה ואהבתה צפות ועולות

עתים משתניםוהיא סופגת מהלומה אחר מהלומה

כל אשר עשתה התהפך עליה, היא איבדה אמון

בכול, באהבה, במשפחתה ובנתינה, אך למרות הכול

היא סלחה, אך לא שכחה...

העצב והכאב אכן חישלו אותה. כמו שנאמר:

"מה שלא הורג מחשל"

ערב נעים ושבוע טוב מבורך גלי יקרה..