שירים

עצרי

לרגע נזכרתי בליצן,

שהציל מקוץ מכאיב את הליצנית.

נזכרתי גם באיש בוורוד שנשאר לבד.

זה מה שקרה לי גם עם הקשיש,

ואפילו עץ האבוקדו עלה בזכרוני.

ולאחר כל אילה עולה בליבי המילה

"עיצרי"!

האם חשפתי יותר מידי מעצמי?

האם קוראיי שיריי חשים משהו

כאשר הם קוראים אותם?

האם נכון בנקודה זו לעצור 

ולעבור לנושאים אחרים?

ואולי להמשיך לכתוב מתוך השראה 

כפי שעשיתי עד עתה.

אין לי מושג.

תגובות

שמואל כהן / לִכְתֹּב מִתּוֹךְ הַשְׁרָאָה / 16/08/2021 05:17
Snunit / שמוליק / 16/08/2021 21:01
שמואל כהן / רבקה יקרה / 17/08/2021 05:08
גלי צבי-ויס / כתבי מהלב / 16/08/2021 06:16
Snunit / תודה / 16/08/2021 21:02
רחל בנגורה / מקסים סנונית / 16/08/2021 07:41
Snunit / תודה / 16/08/2021 21:03
נורית ליברמן / לכתוב מתוך השראה / 16/08/2021 08:09
Snunit / תודה / 16/08/2021 21:05
Snunit / תודה / 16/08/2021 21:06
Snunit / תודה / 16/08/2021 21:06
דני זכריה / השראה / 16/08/2021 11:16
Snunit / תודה / 16/08/2021 21:08
Snunit / תודה / 16/08/2021 21:08
אודי גלבמן / דיעת יחיד שלי: תישארי � / 16/08/2021 15:20
Snunit / תודה / 16/08/2021 21:09