כשאמא שלי היתה דמנטית - מוקדש לרחל פיש - בן גורה

בתור אחת שחיה את זה יום יום 

ואני מחליפה תפקידים עבורו

גם במקרה שלי אשתי טיפלה באמי במסירות ללר גבול אחרי המון שנות ניכור מצד אמי - אליהַַַַַ

מקסים - רק אחרי שנים הבנת שאמא שלך נתנה לך את החיים, אתה יודע להעריך את זה, מנסה להחזיר לה את מה שהיא עשתה בשבילך. תודה רבה לך אודי היקר, בטח גם אתה נתת את החיים שלך למען ילדיך.

עדיין נותן, דני יקירי....תודה על מה שכתבת

היא לא רוצה בכלל לדבר איתי, ממציאה עלי, שלא נדע איזה דברים ,אני נעלבת עד עומק נשמתי.. יש בי חמלה .. זה לא הכי עוזר מול השדים האלה . יהיה טוב , העיקר שהוצאתי את זה, היה חשוב לי לפתוח איפה שהוא...החיבוק שלך ממש עזר :)* 

אודי יקר, אני כל כך מבינה

אמא שלי בשנותיה האחרונות הייתה דמנטית.

היא לא זיהתה אותי, אני הייתי אשה שבאה לבקר.

פעם היא הצביעה על הנכד האהוב שלה ואמרה לי,

תכירי ידיד שלי.

ומדי יום עמדה ליד דלת דירתה בדיור המוגן,

מוכנה ללכת לבית הספר...

זה עצוב וזה קשה.

רק את בנה החייל הצעיר היא הכירה בתמונה שעל המזנון

ולא הבינה למה הוא לא בא הביתה.

היא חסרה לי היום...

מילותייך האחרונות נורית,נקבו בי כמו פטיש!!!

תודה על הערכתך לשירי

ההוקרה שלך על כך שהעניקה לך את חייך, באה לידי ביטוי בטיפול המסור גם כשהייתה דמנטית. וזה נורא, הזיכרון הזה שנודד למחוזות לא ידועים. 

הַמַּחֲלָה הָאֲרוּרָה הַזֹּאת

פּוֹגַעַת בְּכָל חֶלְקָה טוֹבָה

בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, בַּלֵּב וּבַנְּשָׁמָה

וְאִמָּא שֶׁאוֹתָהּ אָהַבְתָּ

לְעֶזְרָתְךָ עַכְשָׁו זְקוּקָה

בְּלִי לָדַעַת וּבְלִי מַחְשָׁבָה

זֶה פָּשׁוּט נוֹרָא

חָבֵר יָקָר..

כואב השיר שכתבת אודי היקר, ונוגע בנימי הנפש. המחלה הארורה הזאת עושה שמות גם לאמא וגם לילדים..

שבוע טוב 

שמוליק

.

שירך יפה וטוב - ידוע וברור לך. 

מה שברור לי הוא ששירך נובע מהתייחסות מבינה, מכילה, 

ומלב אוהב של בן בוגר - לא רק בזכות הבית האחרון. 

אהבתי מאוד, מאוד, מאוד, מאוד.

תודה רבה-רבה-רבה-רבה על שירך, אודי יקר. 

רבקה

---

נורא איך המוח כך משתנה ומפרש דברים. ואתה היית בן למופת, אדם נדיר! 

מחבקת 

נושא האימהות שבננו תמיד רגיש