סיפורים

שבוע וחצי שכבו איה ואסנת במחלקה לטיפול נמרץ. לבסוף פקחו עיניים. הרופאים ראו במקרה שלהן נס רפואי. הפגיעה בגפיים בלבד, ואין פגיעה בראש כי שתיהן היו חגורות. לאחר בחינת מצבן הרופאים החליטו להעביר אותן לבית חולים איכילוב, שם יקבלו את הטיפול הטוב ביותר במחלקה האורתופדית.

שני האמבולנסים, כשאיה ואסנת כל אחת בנפרד בכל אמבולנס עשו דרכן במהירות לבית חולים איכילוב. שתיהן היו עדיין ישנות.

"תכניסו אותן לחדר מס 5 " פנה רונן לשני האלונקאים שהורידו את איה ואסנת מהאמבולנסים.

צוות מתוגבר של אחיות קיבל אותן ואירגן להם את המיטות וכל ציוד העזר הנדרש, כדי שאפשר יהיה לקבע את הגבס הזמני שהיה על שתי הרגלים של כל אחת מהן.

לאחר סיום ההתארגנות הגיעו שלושה רופאים מומחים בתחום האורתופדיה

כדי להחליט על המשך הצעדים הנדרשים. לרופאים הצטרף רונן. כשהם נעמדו ליד המיטה של איה, קפא רונן על מקומו.

הרופאים החליטו על סידרת צילומים על מנת לקבוע את חומרת המצב ולבצע את הטיפול הנדרש, הם השאירו הנחיות לצוות האחיות והאחים, ועזבו את החדר.

רונן זיהה מיד את איה, למרות ששכבה רדומה על המיטה. הוא נזכר בדייט שלהם ועל כך שהחליטה לעזוב במפתיע כשקראה את הכתוב בעוגיית המזל שלקחה מהקופסה השחורה שם במסעדה הסינית. בליבו גמלה החלטה שיעשה הכל כדי שאיה וחברתה ישתקמו במהרה.

יום יום כשהגיע למחלקה ניגש לחדר בו שכבו איה ואסנת, וראה כיצד מצבן הולך ומשתפר. הן כבר יכלו לשוחח ביניהן, והכאבים פחתו. איה זיהתה את רונן למרות הזמן הרב שעבר מאז הפגישה החטופה ביניהן במסעדה הסינית.

"איך אתן מרגישות הבוקר?" שאל רונן את איה ואסנת, כשמבטו מופנה בעיקר לאיה.

"עוד ארוכה הדרך, אך נצא מזה " אמרה איה

בטח שנצא" הוסיפה אסנת.

שלושה חודשים מאוחר יותר איה ואסנת השתחררו מבית החולים. במשך כל אותה תקופה רונן דאג לסייע להם כל יום. איה הבחינה בכך, ובראשה התרוצצו מחשבות על אותה פגישה במסעדה הסינית בה קמה ועזבה במפתיע. לפתע הרגישה כי היא מפתחת רגשות כלפי רונן, יותר ויותר היא חושבת עליו.

"רגע, אני רוצה לתת לכן משהו" אמר להם ביום בו התכוננו לעזוב את בית החולים.

שתיהן הסתכלו בו בפליאה כשראו את רונן מחזיק קופסה שחורה ביד.

"תבחרו עוגיית מזל". רונן פתח את הקופסה כדי לאפשר לשתיהן לבחור עוגיה.

"מה כתוב בפתק שבתוך העוגייה" ? שאל רונן, והיה סקרן לשמוע את התשובה.

אסנת הוציאה את הפתק מתוך העוגייה, וקראה בקול:

"את המזל אל תחפשי, הוא ימצא אותך"

"יפה המשפט" אמר רונן בחיוך קל.

איה המשיכה להחזיק את העוגייה ולא הוציאה את הפתק ממנו.

"למה את לא מוציאה את הפתק? שאלה אסנת

"אני רוצה לשמור את העוגייה שלמה אצלי, יבוא יום, ואני אוציא את הפתק כשהלב יפתח".

רונן נזכר שוב באותה פגישה אז במסעדה, ולא אמר דבר.

"להתראות רונן, אתה היית המלאך שלנו" אמרה אסנת, כשאיה והיא עזבו את פתח בית החולים.