עוגיית מזל - סוף דבר.
משה השתחרר מבית החולים חודשיים לפני שאיה ואסנת השתחררו. אט אט הרגיש כי הוא חוזר לאיתנו. הוא חזר לעבוד במשרד, שם קיבלו אותו בזרועות פתוחות.
הקשר שלו עם רונן הלך והתהדק, והם היו בקשר טלפוני כמעט מידי יום. רונן חש בליבו כי משה הפך לחבר שאתו יכול לחלוק חויות.
"אתה זוכר את איה ואסנת ששכבו במחלקה?" רונן שוחח עם משה בטלפון הנייד שלו.
"כן, מה איתן?" שאל משה, ובקולו נשמעה נימה של סקרנות.
"היום הן השתחררו מבית החולים" אמר רונן.
"אתה היית המלאך שלהן כמו שהיית המלאך שלי " אמר משה.
רונן לא הגיב, ומחשבות רבות התרוצצו במוחו.
"אני חושב שהן תצטרכנה עזרה בתקופה הקרובה"
"איך אתה רוצה לעזור להן?" שאל משה.
"אני עדיין לא יודע, אני אחשוב על זה".
"לילה טוב" רונן סיים את השיחה, והלך להתארגן לשנת הלילה . מחר מצפה לו עוד יום עבודה קשה בבית החולים.
*
הפציעה והשהות בבית החולים הפכו את איה ואסנת לחברות בלב ובנפש, הן נפגשו פעמים רבות, ודיברו על תהליך השיקום שעברו ועל הרצון למצוא אהבה.
"מה דעתך שניפגש עם רונן ?" שאלה אסנת את איה
"שתי בנות על בן אחד" צחקה איה.
"נבקש שיביא איתו חבר נוסף" ניסתה אסנת למצוא פתרון לקיום הפגישה.
"אני מוכנה להתקשר אליו" הוסיפה.
"תנסי " השיבה איה .
עוד באותו ערב אסנת התקשרה לרונן. רונן היה מופתע מהשיחה, אך לא מהרעיון של פגישה עם איה ואסנת.
"אני אביא איתי חבר נוסף כדי שנהיה רביעייה" אמר רונן
"איפה אתן רוצות להיפגש? שאל רונן.
"במסעדה הסינית הקטנה ברח' סלמה" השיבה אסנת.
"קבענו מחר בשמונה בערב" השיב רונן בהתרגשות מה.
בתום השיחה הקצרה עם אסנת התקשר למשה, וסיפר לו על הפגישה המתוכננת מחר במסעדה הסינית.
"אני רוצה שתבוא איתי מחר לפגישה הזאת , יהיו שם איה ואסנת"
"איה ואסנת?" שאל משה בפליאה.
"כן, אני בקשר איתן מאז הפציעה שלהן, וגם אני הופתעתי מהיוזמה שלהן להיפגש.
"בסדר, אני זורם איתך , עם כל מה שתגיד. מחר בשמונה במסעדה הסינית."
*
במסעדה הקטנה כמעט ולא היו אורחים. אסנת הזמינה שולחן לשעה שמונה בערב. נרות סיניים דלקו והפיצו ריח נעים במרכז השולחן. סט סכום ומקלות היו מונחים עבור ארבעה סועדים.
רונן, שהתרגש מאד מקיום הפגישה, הקדים והיה כבר במסעדה בשעה רבע לשמונה.
"היכן השולחן השמור? שאל את המלצר בתלבושת שחורה וסינר אדום על גופו.
המלצר הצביע על השולחן השמור, ורונן התיישב על אחד הכיסאות שמסביבו.
בשמונה בדיוק הגיעו איה ואסנת, שתיהן נראו במיטבן ולא ניכר כי עברו פציעה שגזלה כמה חודשים טובים מחייהם.
"איזה כיף לראות אתכן" רונן קם ממקום מושבו, וניגש לשתיהן, וחיבק אותן תוך שהוא נושק על לחיין.
"איזה כיף לראות אותך" אמרו כמעט ביחד איה ואסנת.
רונן הסתכל לפתח המסעדה, הוא לא ראה את משה והחל לדאוג.
"מה יקרה אם הוא לא יבוא? אמר לעצמו והרגשה לא נעימה החלה לקונן בליבו.
"מצטער שאיחרתי" אמר משה שהגיע רבע שעה מאוחר יותר.
"היו פקקים בדרך" הוא התנצל.
איה ואסנת היו מופתעות, הן לא ציפו לפגוש כאן את משה, שהיה מאושפז אתן בבית החלים.
"בוא שב "פנה רונן למשה, והצביע על הכיסא הרביעי הריק שהיה מצורף לשולחן.
ההתרגשות והמתח ניכרו על פניהם. הם לא ידעו איך לפתוח בשיחה.
"אתה המלאך של כולנו כאן" אמרה איה, וניסתה לשבור את הקרח.
"ברור שהוא המלאך של כולנו, והיום הוא גם החבר הכי טוב שלי" הוסיף משה .
"בואו נרים כוסית לחיים" אמרה אסנת.
רונן מזג יין לארבעת גביעי היין שהיו על השולחן.
על השולחן עמדה קופסה שחורה שבתוכה היו עוגיות מזל סיניות.
"קחו עוגיה מהקופסה" ביקש רונן.
כולם לקחו עוגיה פרט לאיה.
"למה את לא לוקחת עוגיה" שאל רונן בדאגה כשנזכר מה קרה אז כשנפגש עם איה כאן במסעדה.
"לקחתי כבר אז כשנתת לנו לבחור מהקופסה שלך", איה הוציאה את העוגייה
מתוך התיק השחור הקטן שלה, ושלפה מתוכה את הפתק. כשקראה את הכתוב חייכה.
"בקרוב תגיע הזדמנות לטיסה לחו"ל" קראה את הכתוב בפתק בקול. כולם פרצו בצחוק רם.
תשמעו מה כתוב אצלי: "הולך להיות לך ערב מטורף" צחקה אסנת.
רגע, תשמעו מה כתוב אצלי: "אם אתה יכול לחלום על זה, סימן שאתה יכול לעשות את זה.
"נשמע מעניין" הוסיף רונן.
"ומה כתוב אצלך?" שאלה איה את רונן. כולם הפנו את מבטם לרונן
"אצלי? אני שומר את העוגייה שלמה, לא פותח אותה."
"למה ? שאלו כולם.
"יבוא יום ואני אפתח אותה כשהלב יפתח. מה אתם רוצים לאכול?"
אמר רונן כשחיוך קל על שפתיו..
"תזכור שהאהבה תמיד מנצחת עם העוגייה ובלעדיה" אמרה איה כשהיא מביטה ברונן במבט של אהבה.
"תמיד האמנתי בכך" חייך רונן וחיבק את איה שישבה לידו.
"לחיי האהבה" אמר משה כשהוא מביט באסנת ומזג לעצמו עוד כוס של יין.
המבט של אסנת במשה אמר הכל.
"לחיי האהבה" חזרו אחריו איה ורונן.
"מה אתם רוצים להזמין?" – שאל המלצר בתלבושת השחורה עם הסינר האדום.
תם ונשלם.
