ריח נרקיסים

.

הילדות במלוא תמימותה ובמלוא הרסניותה. 

מבט מפוכח ולא מתייפייף. 

מדבר אליי מאוד, מאוד. מאוד, מאוד. 

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה יקר. 

רבקה

---

מבט ריאלי שאומר שזה כבר הנאת העבר ❤❤❤

כולי תקוה צביקה שרק שתי הספרות של גילך הן המניע לכתיבת השיר העצוב קצת הזה. 

כי באשר לי, אצא הערב אל הבוסתן אם רק יהיה לי עם מי....

געגוע ונוסטלגיה לימים אחרים, הגיל כנראה משחק לו ברגשות. אך היכן מריחים את ריח הנרקיסים של פעם, שדות הבר מזמן הפכו לשכונות חדשות. 

כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים

עַל גְּבָעוֹת שִׂחַקְנוּ

וּבְיוֹם סַגְרִיר 

כַּלָּנִיּוֹת וְנַרְקִיסִים קָטַפְנוּ

וְהַיּוֹם עַל הַגִּבְעָה

יוֹשֶׁבֶת עִיר

שֶׁמֵּחֲלוֹם יַלְדוּת

אוֹתְךָ מֵעִיר..

מקסים  ושנון  השיר שכתבת צביקה היקר על זיכרונות ילדות בהם עדיין לא הפנמנו שלא קוטפים צמחים והורסים את הטבע וכיום ההרס רב יותר..

שבוע טוב ושנה טובה

שמוליק

איפה הם הנרקיסים ההם עם הריח המופץ לכל עבר. שדות הבר נהרסו מזמן לטובת בנייה מסיבית 

שיר אותנטי ואמיתי רחשי לב 

וכה מובן 

תודה יקר 

שבוע טוב

חלום שדוק של עצב שזור בו

לשוב לימי הילדות התמימים

ימים בהם קטפנו נרקיסים

והבית התמלא בריחם המשכר...

ימי התום חלפו

שוב לא קוטפים נרקיסים

גם גבעות הילדות הפכו 

לשכונות בהן מגדלים מתנשאים...

אבל  - עדיין אפשר לחלום.