הגוזל

"ההתחלות תמיד באות ממקום טוב ולכן הן טובות." אני אומר ומסתכל על רגלו הצרה. 

"אך לפעמים קורה והן מתעכבות קצת בדרך."

"ואז מה קורה ?" שואל שלומי.

"כלום" אני אומר נגד עיניו המלוכסנות ,מוחה דמעה אחת מזווית עיני. "פשוט כלום. הן מיד חוזרות וממשיכות הלאה במסלול שלהן.

"אתה יודע , ובכל זאת גם אני הייתי רוצה להתחיל פעם מחדש, לעוף שם מעל הגג של הבית שאין לו ראש, כמו השמש."

"היכן?" אני שואל.

"שם, איפה שהיונה מאכילה את הגוזל שמושך את הכנף שלו אחריו" אומר לי שלומי:  "שם, איפה שהאישה עם המגבת על הראש שלה תולה כביסה, והשמש שוטפת את הקרניים שלה  כל יום בדוד מים גדול."

 אני מסתכל מבעד לחלון

אשה אחת עם מגבת מגולגלת על ראשה נוטלת קערת כביסה ריקה מפנה גב והולכת.

לצדה גוזל אחד מקרטע מול עיני אמו והנה,