בדרך המפותלת

כמה נורא 

חשה את ערפילים

והמפל השוצף 

ואותו פסל של סנטה קלאוס 

מנסה לחבר 

עצוב לי 

הפסל אותו רכשתם

נמצא בחדר העבודה

ואתה מביט בפסל

ואתה יודע  שהיא כבר

לא תוכל בו להביט ולהתאהב..

שיר עצוב ונוגע השיר שכתבת צביקה היקר , הזיכרונות לא מרפים גם אחרי שלוש שנים. יהי זכרה ברוך.

יום טוב

שמוליק

הטבע המפעים, הנוף הירוק ניצב לו ומתקיים בזכות עצמו. גם אם נדמה לאיזה אדם עשיר שרכש את היער, הרי אין זה כך. זהו לא שטח פרטי. הרהורים עולים בך מזיכרון הטיול ההוא, הערפילים על ההר והיא שאיננה עוד. האדם בר חלוף, הטבע נצחי. אם כי האדם למד לשבש את הנצחיות הזו במעט. 

הם שנותרו לעד, כמו העץ הזקן מדברים את דמותה שנמוגה 

בלתי נשכחת 

המשאירה חותם  

יום שכולו טוב יקר

שיר מלא געגועים, פשוט וישיר 

.

לא ציפיתי לבית השלישי. 

אוהב, מדהים - ומצמרר. 

לבי-לבי לך, צביקה יקר. 

תודה רבה-רבה-רבה לך על השיתוף. 

אתך, 

רבקה

---

גם את נעלמת

פלאות האהבה