סיפורים
שוקולד
שלושים שנה לא טעם שוקולד. הכיר, ידע, שמע, אבל אף פעם לא טעם שוקולד.
דבק בטעמים שהכיר. לא הרגיש צורך לנסות משהו אחר.
זה קרה לו במקרה. הוא היה עם אשתו בחנות הממתקים כשהמוכרת הציעה לו לטעום שוקולד. הוא סרב.
"לא. אני לא אוכל שוקולד" נענע בראשו בעקשנות
"תטעם" חייכה אליו, עיניה מרצדות "לא יהיה לך טעים, תזרוק. אבל למה לא לטעום?" מגישה לו שוקולד על כף ידה.
הוא הביט בעיניה מהסס
"קח. תטעם.." חייכה אליו
הוא שלח ידו, קטף את השוקולד מידה ושם אותו בפיו.
ההלם ממתיקות השוקולד הנמס בפיו גרמה לצמרמורת של הנאה לעבור בגופו. הטעם האקזוטי מילא את פיו, גירה את חושיו. הטעמים הסתחררו בפיו גורמים לו לדפיקות לב מואצות. עצם עיניו בהנאה. עושר הטעמים של השוקולד הפתיע אותו.
מעולם לא תאר לעצמו ששוקולד יכול להיות כל כך טעים. כל כך מיוחד. הוא נאלץ להתיישב מהחולשה שפקדה אותו .
כשפקח את עיניו חש כמישהו שפסע בשערי גן עדן. הוא ידע.
הוא יהיה חייב לטעום שוב מהטעם המופלא הזה.
מאותו רגע, שם לו את חנות השוקולד כמטרה בחיים. זה היה כל כך קל. מדי יום היה נכנס לחנות, מביט על המדף ובוחר. כל יום בחר טעם אחר. אף פעם לא אכל בפרהסיה. תמיד לקח אותו לחדרי חדרים, למסתרים. מתענג עליו לבדו. בנה לו עולם משלו שבו הוא והשוקולד היו העדים היחידים למעשה. הסתיר את הסוד ממשפחתו. אשתו וילדיו אפילו לא העלו על דעתם . במשך היום, כשכולם היו בטוחים שהוא בעבודתו, היה מתעסק עם השוקולד.
בוחר, בודק, טועם, חוגג.
בתחילה, הסתפק בטעמים "הפשוטים". אחרי תקופת מה החל להשתעמם מהטעם הסטנדרטי ועבר לטעמים אחרים.
כל כך הרבה שנים והוא לא טעם טעמים מופלאים שכאלה.
כעס על עצמו איך הפסיד את חגיגת הטעמים המופלאה הזו עד היום.
הוא החליט.
הוא חייב לטעם מהכל. לפצות עצמו על השנים בהם היה בחוסר.
הוא לא יפספס שום טעם. הוא לא יבחל בשום סוג. הוא לא יפסיק לטעום.
והוא טעם.
עבר אותם אחד אחד.
גילה את השוקולד הלבן, את המריר, את זה עם פיסות הקקאו שבתוכו וגם לשוקולד עם האגוזים הגיע.
כשגמר עם האגוזים, עבר לשוקולד עם שקדים. אחרי השקדים,
גילה את השוקולד עם גרגרי הפיסטוק. גילה את הצימוקים והשקדים העטופים בשוקולד. פולי הקפה העטופים בשוקולד לבן גרמו לו לקום באמצע הלילה ולחפש עוד.
כשהגיע שלב השוקולד עם הליקר, הוא היה מוטרף. ליקר, ברנדי, שוקולד עם ויסקי, שוקולד עם רום. אין סוף של טעמים.
יום אחד גילה פטל שיצקו עליו שוקולד ועבר לפירות. אגסים עטופים בשוקולד, פלחי בננות זעירות טבולות בשוקולד. שוקולד ממולא בריבת תות, שוקולד ממולא בריבת אננס, שוקולד ממולא בריבת תאנים ושוקולד בטעם תפוז.
מצא שוקולד עם ריבת חלב, שוקולד עם שמנת , שוקולד עם שברי עוגיות, שוקולד עם נוגט, שקולד עם קרמל, שוקולד עם קוקוס, שוקולד עם חלבה, שוקולד בטעם מנטה. פיצוץ הטעמים בפיו הטריף אותו כל פעם מחדש. האביס עצמו בשוקולד.
זה אף פעם לא הספיק לו. לא הצליח לשבוע.
הוא לא הצליח לעצור בעצמו.
הוא היה חייב לטעם את כולם.
הוא הפך למכור.
כשטעם השוקולד היה בפיו האדרנלין זרם בגופו, הוא היה נמרץ,
הוא הרגיש שהוא יכול לכבוש את העולם. שום דבר לא יכול לעצור בעדו. כשסיים את השוקולד והטעם סר מפיו, היה רץ לחנות הקרובה, עיניו בולשות ומחפשות אחר הסיפוק הבא.
טיפות של זיעה היו מופיעות על מצחו אם לא היה שוקולד בהישג ידו.
עד שלא היה לו שוקולד בפה, לא נרגע. טעם השוקולד הטריף את חושיו.
באחד הימים טעם שוקולד מקולקל. הוא הרגיש את זה בביס הראשון אולם לא הפסיק. בביס השני, הטעם המחליא גרם לו לבחילה. הוא ניסה להתאפק אולם הרגשת הבחילה זחלה ממעמקי בטנו אל גרונו והוא רץ לכיור מקיא את נשמתו. עמד ליד הכיור דקות ארוכות מוציא את השוקולד מגופו. הטעם היה נוראי. מזוויע. הקיא את השוקולד מגופו עד שהתמוטט על הרצפה מעולף.
החליט להתנזר. למשך שלושה ימים לא הכניס שוקולד אל פיו.
הוא לא תאר לעצמו שזה יהיה כל כך קשה. הוא לא הצליח להתרכז בעבודתו. היה נרגז, נרגן, כעס על כל העולם. זיעה קרה כיסתה אותו ובלילות לא הצליח להירדם מדמיין לעצמו שוב ושוב את טעם השוקולד.
כעבור שלושה ימים עבר דרך חנות השוקולד בדרכו לעבודה. עטיפות הזהב שבחלון הראווה קרצו אליו והוא נכנס אל החנות, שוכח כמה רע היה בפעם האחרונה. בחר לעצמו סוג אחר.
יום אחד הגיעו הפרלינים לחנות. השוקולדים הנדירים.
המוכרת עברה מול עיניו עם מגש מלא בפרלינים, מניחה אותם על המדף רחוק ממנו. כששאל אותה , ענתה שאלה שוקולדים מיוחדים במינם. עבודת יד.
כל אחד מהם עשוי בקפידה. הכי יקרים שיש. אין מובחרים מהם.
כל פרור שוקולד שקול בזהב בפרלינים.
האתגר הסעיר אותו. את זה הוא עוד לא טעם.
בחר אחד. אחז בשקית בידיים רועדות רץ למשרדו להתבודד עם השוקולד.
הניח אותו מול עיניו, בחן אותו מכל הצדדים.
לטף בעיניו את הצורה, סובב אותו מול עיניו מוקסם מהמראה.
הפרלין היה עטוף בנייר שקוף ובחוט זהב.
לאט לאט הסיר את חוט הזהב. הנייר השקוף החליק מעל השוקולד חושף אותו במערומיו מול עיניו. לטף אותו בעיניו מתענג על המראה. לא שבע מלהביט בו.
גילוי השוקולד מתחת לעטיפה הסעיר אותו.
העביר אצבעו בקלות על הפרלין, נותן לאצבעותיו לחוש את המגע המיוחד של הפרלין. המרקם הקסים אותו.
אט אט הגיש אותו לפיו. מעביר תחילה את לשונו.
זה היה פרלין עם רסיסי צי`לי חריף ופלפל שחור.
הוא לטף את השוקולד בלשונו, נותן לטעמים להיספג בלשונו. הטעם הלהיב אותו.
עיקצוץ חריפות הצי`לי עם מתיקות השוקולד הגבירו בו את ההתרגשות. המתיקות לטפה את לשונו והחריפות העצימה את תחושת הטעם.
חסר סבלנות,לא התאפק, לא יכול לעצור בעצמו נגס בשוקולד.
שילוב הטעמים הקטלני מילא את כולו.
זמן ממושך התענג על הטעם. עוצם עיניו בהנאה נותן לטעם למלא את כולו. חגיגת הטעמים שבפיו גורמת לו כמעט לעלפון.
רק אחרי שסיים, הבין כמה הטעמים האחרים חיוורים ליד הפרלין.
קלט, מהו הטעם האמיתי.
למחרת שב לחנות, לפרלין. לא וויתר. היה חייב לטעום שוב מהטעם המשובח. אולם בעודו אוחז בידו האחת בפרלין, בקש מהמוכרת שתעטוף לו גם שניים מהפשוטים. תוהה אם יצליח לשחזר את הטעם גם בשוקולדים הפשוטים,לא יכול להתנתק.
בדרך למשרד חשב לעצמו שהוא חייב להפסיק. אכילת השוקולד לא עושה לו טוב. ההקאות שהיו לו אחרי האבסות, אכילת היתר, הסוד שהסתיר ממשפחתו.
הוא חייב להפסיק. זה מערער את עולמו, משבש את חייו.
הוא לא יטעם יותר מהשוקולד. זה עושה לו רע. מחר הוא יפסיק. כן.
מחר לא יגע יותר בשוקולד. אולי רק בפרלין. אולי. מחר. כן. מחר.
מחר הוא יפסיק, הבטיח לעצמו בעודו צועד למשרד מחזיק בידו את שקית השוקולד.
