אצבעותיו

עם כל הכבוד לפסיפס, האופציה השניה עדיפה...

בֵּין פְּסֵיפָס לְפִסְפוּס

מַפְרִידָה אוֹת אַחַת

שֶׁיָּדְעָה לְעַנֵּג  אָז אִשָּׁה

כְּשֶׁהָאֶצְבַּע הָיְתָה 

עוֹד עֲנֻגָּה

וְלֹא מְחֻסְפֶּסֶת..

הרבה חומר למחשבה יש בשיר המקסים שכתבת  צבי היקר על הדילמה של אותה מעריצה.

שבת שלום

שמוליק

כריות אצבעותיו הרכות כל כך הפכו באחת לחדות וגסות למגע. אך היא באצילות נפש אינה אומרת דבר, מותירה את הרוך ההוא מהדהד באוויר. 

עת משלב שתי אהבותיו 

אחת נפגמת  

אך ראה 

כמה אהבה יש בה לך 

מוותרת היא. 

שבת טובה יקר

בין לענג את אשתך באצבעות רכות לבין לתת דרור ליצירתיות של פסיפסים מזכוכית. בתור מתופפת ואשת מתופף שאצבעותינו שרוטות 24/7. צריך למצוא עוד עינוג שיחליף את האצבעות . למשל הלשון.... ❤❤❤❤

.

אז ככה: 

מעשית,

קרמים לידיים יכולים להשיב אֶת העדינות לידיים. 

עקרונית, ברשותך,

מדובר כאן בשתי נשים.

זאת שעכשיו שומרת עליו ועל הרגשתו הטובה כשהוא

יצירתי. 

נוגע ללב. בשני המקרים. עם שתיהן. 

מדבר אליי רבות.

תודה רבה-גדולה, צביקה יקר לי מאוד. 

לבבות בדרכם אליך. 

רבקה

---

ידיו כבר לא לפלא לה,

גסות למגע,

אך היא לא מוותרת

למגען בגופה.

והפיתרון מצוי בין ידיה  ...

שבוע טוב צבי.

היא זוכרת את מגע ידיו העדינות

ועכשיו כשבאבני פסיפס אומנותו

היא מוכנה לסבול מגע מחוספס

והכל למען האמנות.

ואני הייתי מציעה לה לקנות קרם עדין

ובשעת ערב כשיבוא אליה

שתמרח על אצבעותיו ותעסה אותן 

והוא יהנה ממגעה 

והיא תהנה מרכות אצבעותיו...

היא אוהבת אותו בכל מצב גם כשאצבעותיו נהיות חדות משהו ומכאיבות. זו אהבה! 

• גם באצבעות פצועות ומחוספסות