דגל

נוגע ופוצע 

נותר רק הצבע. נעלמו התכנים האחרים והאמיתיים.

דְּגָלִים שֶׁנִּשָּׁאִים בָּרוּחַ

עִם הַזְּמַן הֵם מִתְבָּלִים

וְאִם מִמְּצִיאוּת

לֹא רוֹצִים לִבְרֹחַ

אָז אֶת הַדְּגָלִים הַיְּשָׁנִים

מַחֲלִיפִים בַּחֲדָשִׁים

כִּי דְּגָלִים שֶׁנִּשָּׁאִים בָּרוּחַ

עִם הַזְּמַן הֵם מְתַבְּלִים..

מקסים שירך צבי היקר, הרבה חומר למחשבה יש בו על חלום שהיה , ועל מציאות כאובה.

יום נפלא

שמוליק

איבדת את הגאווה במדינה הזו ובסמל שלה-הדגל בכחול לבן. למרות שהיה זה החינוך שקיבלת מבית. ביקורת נוקבת מצויה כאן בין המילים. 

שכן כלשהו תולה את דגל ישראל לראווה. גם אביך נהג לעשות כן. על ברכי הפטריוטית גדלת אך מזמן התאכזבת ומבחינתך רק דגל שחור. כמה עצוב 

כל הלאומיות הזו כל כך דביקה. שמחה שאתה אדם חופשי שמשוחרר מהכרח שכזה להוכיח את נאמנותו למדינה, אתה יכול להמשיך עם השחור. זה מכובד ואינטימי 

אחד נושא דגלו על נס 

אחד בגדיו הכהים  

נקודת מבט  

יום קסום יקר

כמה עצוב-הדגל כבר לא מסמל עבורך את העבר-המדינה הכזיבה אותך-גם אותי.....

יום נעים איש יקר-פעמיים כי טוב

ממני מרים

.

יש מי שעדיין מרגיש טוב במדינה, אפילו מרגיש מעולה, 

ותולה את הדגל כפי שנהגו לתלות אותו בתחילת דרכה 

של ישראל, 

ויש מי ש- המם. כבר לא. 

מציאות מול מציאות. שתיהן חזקות.

מדבר אליי מאוד-מאוד-מאוד-מאוד. 

תודה רבה-גדולה, צביקה יקר. 

לבבות בדרכם אליך, 

רבקה

---