הבלון

אפסות האדם. כך אתה חש עתה. כמו חיית חיים חסרי משמעות שלא הותירו חותם בעולם הזה. האמנם? 

את זה לא הייתי אומר. ובכל זאת, אני מבין את התחושה ואת ההרהור אשר בשיר 

וְאָמַר אָז קֹהֶלֶת

הֶבֶל הֲבָלִים

וְאַתָּה מְנַפֵּחַ בָּלוֹנִים

עִם תִּקְווֹת וַחֲלוֹמוֹת

אַךְ הַמְּצִיאוּת כּוֹאֶבֶת

הֶבֶל הֲבָלִים 

אָמַר  אָז קֹהֶלֶת..

מקסים השיר שכתבת צבי היקר, ממרום גילך את מביט על החיים ומנפח בלונים אותם מפוצץ לנוכח המציאות.

שבת שלום

שמוליק

 אבל זה טוב לקרוע את  המסכות ולראות שהחיים לא אבל ממש לא קערת דובדבנים ❤❤❤❤

.

... אז הלכתי בעקבות צ'ארלס בוקובסקי, 

שהוביל אותי לריימונד קארבר, 

וחזרתי לשיר שלך,

ובשיר גם מרילין מונרו -

ואַתָּה נמצא כאן. בעיקר, אַתָּה. 

תודה רבה-גדולה על סיכום-חיים מזווית ראייה חד-פעמית, 

צביקה יקר ונכבד מאוד. 

רבקה

---

.

מכל מלמדיי השכלתי, 

אפילו מתמונות ... 

עכשיו אני מבינה שבשירך התכוונת לאליס מונרו. 

תודה רבה שוב, צביקה יקר. 

רבקה

---

.

יש-לי-יש-לי- 

רבקה

---

מתכנן כל פעם חמש שנים קדימה

ובעצם, השאלה היא אחרי מה רצנו כל חיינו כשלבסוף אנו נותרים קשישים ויגעים... 

נפלא צבי. 

מול הזקנה וגרורותיה 

לא משהו המצב