שירים

אלוקים, צבט לה בלחי

 

אלוקים, צבט לה בלחי / עליזה ארמן זאבי

 

חדרי ליבה היו מרוהטים כאב, 

כל יום, כל שעה, 

אלוקים צבט לה בלחי,

להזכירה באדיקות.

רצתה דרכה מסעות,

אבני דרך משוננות

פצעו  רגליה. 

ליבה, התאבך כמעלה

עשן קטורת, 

בית חזה כלפידים

בוערים. 

 

הזמן, יקר ערך

כטיפות מים במדבר, 

על לשון חרבה. 

 

אין מקום לתפנוק הנפש.

 

כל הזכויות שמורות: © עליזה ארמן זאבי

20.11.2021

תגובות

אורנה / עליזה / 20/11/2021 10:49
רחל בנגורה / את כותבת על אישה למודת סבל / 20/11/2021 11:25
שמואל כהן / הַסִּימָן מֵאֱלוֹקִים / 20/11/2021 16:05
יום טוב צבי / לא מגיע לה / 20/11/2021 16:40
אודי גלבמן / פיסגת הכאב. ממש. תיאור / 20/11/2021 16:44
גלי צבי-ויס / הזמן יקר ערך / 20/11/2021 17:00
נורית ליברמן / אין מקום לתפנוק הנפש. / 20/11/2021 20:08
רבקה ירון / *** / 20/11/2021 20:59
מרים מעטו / אחות אהובה / 21/11/2021 13:01
עליזה ארמן זאבי / אחותי מרים ... 🌹 / 21/11/2021 13:57