מסיפורי בית הקפה (8)

.

תמונות מחיי בני התמותה. בני אדם. 

חריף. חריף. 

תודה רבה-רבה!, צביקה יקר. 

רבקה

---

אפילו אחרי מסע מטלטל שכזה מתוך מאורעות מזוויעים הן מוצאות זמן לשבת בבית הקפה. זה הזכיר את המסע שלי בפולין עם הבן שלי לפני כחמש שנים ואת האמהות שמיהרו לקניון מיד אחרי כל סיור חוויתי מטלטל. וקצת התפלאו שאני לא מצטרפת. 

אשה זו אשה. בחוץ ובבית.

הַחַיִּים הַקְּטַנִּים

מְנַצְּחִים גַּם 

אֶת הַמָּוֶת הַגָּדוֹל

שָׁם בְּלוּבְּלִין

עַל אַדְמַת פּוֹלִין

בְּבֵית קָפֶה קָטָן

וְזֶה קָשֶׁה מַמָּשׁ לְהָבִין..

עוד תמונה מהחיים ציירת במכחול מילותיך צביקה היקר , תמונה שממש קשה להבין שם על אדמת פולין..

חג חנוכה שמח

שמוליק

או למרות 

לבחור בחיים . 

יום מבורך לך

איבדו את הרגישות להיסטוריה ומחפשות עונג קצרצר בבית הקפה ולא משנה היכן הוא 

כמו תיאור של מחזה מקאברי-פשוט מזעזע

ואני אומרת זאת כבת להורים ניצולי שואה

חג חנוכה שמח מלא אור ושפע

ממני מרים

.

צביקה יקר, 

אני מקווה שאיש לא יציץ לכאן. 

מציעה לך עריכה ל-סיפורי בית הקפה (12) : 

***

בכל יום ראשון בחמש 

אשתו וחברתה נפגשו: 

כוס קפה, פטפוטים, רכילות, 

סיור בחנויות ולהתראות. 

היה להן שולחן 

מועדף בפינה: 

לראות את המסובים 

בלי לבלוט יותר מדיי . 

שנים על שנים 

שמרו אמונים לשגרה: 

לא שברו אותה - 

פחדו מנקמת ידהּ. 

היום, בכל יום ראשון בחמש, 

אלמן עובר ליד בית הקפה ומציץ - 

קורה לו משהו בכליות ובלב:  

משהו מונע ממנו להיכנס

לבית הקפה הזה. 

***

אנא, שים לב לעריכה: 

השיר זורם יותר, נוקשה פחות. 

תיקנת לך גם אֶת ה-אֶת שלא-נכונה ובניתי אֶת המשפט 

בלעדיה: שים לב ל-איך כותבים נכון, בבקשה!

ברשותך, הערה שלא יכולה להזיק, גם אִם לא תועיל לךָ: 

לרוב, הכתיבה שלך נוקשה, כמו-מאולצת. 

אנא, לא להיפגע ממני! 

שבת שלום והמשך חג שמח. 

רבקה

---

כרגע אני לא בבית, אבדוק בקפדנות מה שהצעת

אני מניח שאת צודקת במה שכתבת.

אז ייקח עוד זמן קט ואגיב.

תודה לך רבקה

ותמשיכי בכך כשיתבקש!

בהוקרה.  

צביקה

.

שמחה שלא נעלבת/נפגעת, 

ומקווה שתפנים אֶת ההערות שלי:

לא יכולה להמשיך בלי סוף ...

אכתוב כמה מילים כתגובה בפוסט. 

מאחלת לך הנאה רבה, צביקה יקר. 

להת', 

רבקה

---