מסיפורי בית הקפה (10)

בתל אביב דוקא לא.... 

מה זאת ההמצאה הזו של הסדין המסתיר את השד, אתה אומר. כבר לא ניתן להציץ בשקט. אתה תמיד מצחיק אותי. 

תמיד מצליח לחייך אותי 

לחלוץ שד ולהניק 

צא עם הקריאה! 

אֵיפֹה הֵן הַנָּשִׁים הַהֵן

עִם הַקּוּקוּ וְהַסָּרָפָן

כְּשֶׁבְּבֵית קָפֶה יָשְׁבוּ

וְאֶת הַשָּׁד חָלְצוּ

כְּדֵי לְהָנִיק אֶת הָעוֹלָל..

כַּיּוֹם עִם סְדִין כִּיסוֹ

אוּלַי בְּהַשְׁפָּעַת מִי טוּ..

וְכָךְ הוּא כּוֹס קָפֶה 

יָכוֹל לִשְׁתּוֹת בְּנַחַת

בְּלִי לְגָרֵד אֶת הַפַּדַּחַת..

מקסים השיר  שכתבת צביקה היקר, אכן השתנו הזמנים והיום כבר משתמשות בחיתולים.

חג אורים שמח

שמוליק

עולם עולם

נוהג מונהג נצבע....

.

ברשותךָ, חייכתי. 

חיוך נבוך, למען האמת. 

תודה רבה-רבה על האומץ לדון בנושא ולהעלות אותו ככה,

צביקה יקר. 

רבקה

---

המהפכה הזאת הלכה רחוק מדי . אני אוהב את ההתבוננות שלך מן הצד על אנשים