פתאום

פתאום,

הבוקר,

אחרי ההכתרה,

לא בא לי כבר להיות מלכה.

לא כוהנת

לא שפחה,

רוצה רק נסיכה,

להיות שלך.

מבולבלת, נבוכה,

לפתע מול עירום שלך.

מסמיקה ומרחרחת,

אהבתך עלי נמרחת,

איך אצא לעבודה,

מרוגשת כמו ילדה?

לא רוצה כתרים,

אל תכריז לי תוארים,

כי הסימנים על הצוואר

ישארו שם גם מחר.

הם יהיו ההוכחות

הקדושות והנושכות

שאהבתי היא אמיתית,

עליונה ומלכותית. 
לא צריכה שרביט

ולא רוצה גלימה,

רק רוצה להתפשט

ולהיות כך ערומה,

אל מול עיניך וידיך

תבעל אותי במילותיך,

בוא תהיה אתה למלך,

בוא עלי בארץ דרך,

בוא תשאיר עלי חותם,

לפני שהגולל נסתם.

אצא לעבודה,

מבולבלת וסמוקה,

מלכותית אך נבוכה,

מרחרחת את כולך,

על גופי ועל ידיי,

אשאף אותך בנחיריי.

אתבשם לי בניחוח

שלא אוכל לשכוח,

את ליל התאווה,

את מעשה האהבה.

בוקר טוב,

אהוב.